כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › חופיות וחרטומיות › ביצנית עקודה
ביצנית עקודהבִּיצָנִית עֲקוּדָּה | Tringa melanoleuca
Grote geelpootruiter | Greater Yellowlegs | Archibebe patigualdo grande | Großer Gelbschenkel | Grand chevalier
הגדולה מבין שתי הביצניות הצהובות-רגל של צפון אמריקה, והנדירה בהרבה באירופה. היא דומה לביצנית ירוקת-רגל עם רגליים צהובות בוהקות, אך המקור הארוך והמעט מוטה כלפי מעלה והקריאה הצלולה בת שלושת הצלילים הם שנושאים את הזיהוי בפועל.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
הסימן הטוב ביותר ממרחק. קריאת התעופה היא tew-tew-tew חזק, צלול וחודר, בדרך כלל של שלושה צלילים ולעתים ארבעה, האחרון נמוך במעט; היא נשמעת למרחק של כמה מאות מטרים ונשמעת מלאה וקשה יותר מזו של הביצנית ירוקת-הרגל. הציפורים קוראות בהתרוממות, באזעקה ובזמן שהן חגות. ספירת הצלילים – שלושה לעומת שניים – מובילה לביצנית הנכונה לעתים קרובות יותר מכל סימן מבני.
הקלטה: Niels Krabbe — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
בגודל ביצנית ירוקת-רגל, 29–33 cm, עבת-צוואר וארוכת-רגליים, עם רגליים כתומות-צהובות בהירות בכל גיל. המקור ארוך, כפי אחד וחצי מאורך הראש, עבה בבסיסו, מוטה מעט כלפי מעלה, אפור-ירקרק בשורשו וקהה וכהה בקצהו. החלק העליון אפור-חום עם חריצים לבנים; בלבוש רבייה הראש והצוואר מפוספסים בשחור בכבדות, ועל הצדדים חץ-פסים שחורים בולטים. בתעופה נראים שת לבן, זנב מפוספס לרוחב בדקות והיעדר פס כנף, והגב נשאר אפור – אין בו טריז לבן העולה לאורכו כמו אצל הביצנית ירוקת-הרגל.
מינים דומים
הביצנית צהובת-הרגל היא הבעיה האמיתית היחידה, והגודל עוזר רק כשיש משהו להשוות אליו. ההכרעה לפי המקור: אצל הביצנית העקודה הוא ארוך בבירור מהראש, עבה בבסיסו, לעתים קרובות אפור בשורשו ומוטה מעט כלפי מעלה; אצל הביצנית צהובת-הרגל הוא בערך באורך הראש, דק כמחט, כהה באחידות וישר לחלוטין. הקריאה משלימה את הזיהוי – הביצנית העקודה משמיעה tew-tew-tew חזק וצלול היורד מעט בגובהו, של שלושה או ארבעה צלילים, והביצנית צהובת-הרגל tu או tu-tu רך ושטוח יותר, של צליל אחד או שניים. מהביצנית ירוקת-הרגל – לפי צבע הרגליים והיעדר טריז הגב הלבן; מהביצנית לבנת-הכנף – לפי בסיס המקור הכהה והיעדר שוליים אחוריים לבנים לכנף.
בית גידול
בריכות רדודות של מים מתוקים ומליחים עם שוליים בוציים או רכים: בורות חפירה חופיים, בורות חרסית, גומות בביצות מלוחות, בריכות שפכים, שדות מוצפים ושטחי עשב מוצפים ברדידות. היא משכשכת עמוק יותר מרוב הביצניות וצדה באופן פעיל דגים קטנים וסרטנים, לעתים בהנפת המקור מצד לצד במים. מקננת בביצות כבול פתוחות עם ליבנה ננסית ואשוחים מפוזרים ברחבי הטייגה של צפון אמריקה.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקננת ברצועה בוריאלית צרה מדרום אלסקה ועד ניופאונדלנד, וחורפת מדרום צפון אמריקה ועד טיירה דל פואגו. באזור המפה נדירה של ממש: כמה עשרות תצפיות באיים הבריטיים, מספר קטן בים הצפוני ובחצי האי האיברי ומופעים מפוזרים במקומות אחרים, בעיקר בסוף הקיץ ובסתיו. ציפורים שמגיעות ליבשה נאמנות לעתים קרובות לבריכה אחת ועשויות לשהות שבועות ואף לחרוף.
איך ומתי לחפש
יש לצאת מיד כשנמצא פרט, כי מין זה נוטה להשתקע בלגונה או בבור אחד ולהיזון שם ימים. יש לתת זמן למקור: להמתין למבט צדדי מדויק ולהשוות את אורך המקור לאורך הראש. אם בז נודד מבריח את כל הציפורים, יש להקשיב ולא להסתכל, כי הקריאה בת שלושת הצלילים מספקת את כל הנדרש.
מצב שימור
קרובה לסיכון (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע) מאז עדכון הרשימה האדומה ב-2024, עם אוכלוסיית עולם של כמה מאות אלפים. היא מקננת בדלילות על פני ביצות כבול שאינן נגישות, ולכן המגמות ידועות מעט; ספירות נדידה מצביעות על מספרים יציבים עד יורדים מעט. הלחצים הברורים ביותר הם באזורי החריפה: ניקוז ביצות חוף ואובדן מלחות ולגונות רדודות.
שם מדעי
Tringa melanoleuca | (Gmelin, 1789)
Gmelin תיאר את המין ב־1789 בשם Scolopax melanoleuca; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Tringa הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Tringa הוא השם בלטינית חדשה שנתן אלדרובנדי לביצנית שחורת-כנף, על פי היוונית העתיקה trungas, ציפור שכשוך בגודל קיכלי, לבנת-שת ומנידת זנב, שאריסטו מזכיר אותה. melanoleuca ביוונית, מ-melas 'שחור' ו-leukos 'לבן', על שם הנוצות בדגם שחור-לבן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מפרץ שאטו, לברדור.