חופזי קטןחוֹפְזִי קָטָן | Pluvialis fulva

קול

chu-wit עולה ודו-הברתי, דומה מאוד לביצנית הכהה ושונה לגמרי מה-kleep השטוח של החופזי האמריקני או מה-tloo הצלול של החופזי הזהוב. כמו כן klu-ee רך יותר. בתצפיות אירופיות רבות הקריאה נשמעה ראשונה והציפור נמצאה אחר כך.

זיהוי

הקטן והמוארך ביותר מבין החופזים, עם ראש קטן ועגול, מקור ארוך יחסית ורגליים אפורות ארוכות שחלק ניכר מהשוק שלהן חשוף. הצד העליון מנוקד בצפיפות בזהוב עמוק. לבוגרים בנוצות רבייה צד תחתון שחור, אך השחור נקטע בכתמים לבנים לאורך צדי הגוף, מתחת לזנב ובתחתית הזנב, ופס הצוואר הלבן ממשיך מטה לאורך צד הגוף במקום להסתיים בגוש בחזה. הצעירים וציפורים בנוצות חורף צהבהבים-זהובים חמים, עם פס גבה צהבהב וחזה מנומר דק. במנוחה השלישוניות ארוכות ומגיעות כמעט עד קצה הכנף, רק שניים או שלושה קצוות של אברות ראשוניות בולטים מעבר להן, וקצה הכנף מגיע לקצה הזנב או מעבר לו בקושי. בתעופה האצבעות בולטות מעבר לקצה הזנב.

מינים דומים

בית השחי מכריע. החופזי הזהוב מראה נוצות בית שחי לבנות וכנף תחתונה לבנה, החופזי האמריקני אפורות-עשן, החופזי הקטן אפורות-חומות; מול האור בתעופה זה הסימן היחיד שאינו משתנה עם שחיקה, תאורה או החלפת נוצות, וציפור נחה עם כנפיים מקופלות אינה ניתנת לעתים קרובות לזיהוי עד שהיא פותחת אותן. לעומת החופזי האמריקני, למין זה בליטת אברות ראשוניות קצרה יותר, עם שניים או שלושה קצוות מעבר לשלישוניות וקצה כנף בגובה הזנב, בעוד לאמריקני ארבעה או חמישה וקצה כנף הבולט מעבר לזנב. השלישוניות הן החצי השני של אותו הבדל: ארוכות כאן ומגיעות כמעט לקצה הכנף, קצרות אצל האמריקני, ולכן החופזי הקטן נראה קהה-כנף והאמריקני מתוח. לחופזי הקטן שוק ארוכה יותר והוא עומד גבוה יותר; האמריקני נראה גדול-ראש ותלול-מצח יותר עם פס גבה בולט יותר, הקטן קטן-ראש וארוך-מקור יותר. בנוצות רבייה הנימור הלבן בצדי הגוף ופס הצד הלבן של החופזי הקטן מכריעים מול הצד התחתון השחור האחיד של האמריקני. לעומת החופזי הזהוב, החופזי הקטן קטן יותר, ארוך-רגליים יותר וזהוב הרבה יותר מלמעלה, והמין האירופי החסון וקצר-הרגליים אינו נראה מוארך כך לעולם.

בית גידול

עשב קצר ומרועה, אחו מרעה חופי, ביצות מלוחות, השוליים היבשים של בוץ שפכי נהרות וסוללות מלחות, בדרך כלל בתוך להקה של חופזים זהובים. באזורי הקינון הוא משתמש בטונדרה יבשה של חזזיות ובני-שיח ננסיים, ובנדידה על פני אסיה הוא ציפור של שלפי אורז ושדות תעופה.

תפוצה ונדידה

מקנן מחצי האי ימאל מזרחה על פני צפון סיביר עד מערב אלסקה, וחורף ממזרח אפריקה ותת-היבשת ההודית ועד אוסטרלזיה ואיי האוקיינוס השקט. מספרים קטנים מגיעים למערב אירופה מדי שנה; רוב התצפיות מהאיים הבריטיים, וציפורים בודדות לאורך חוף הים הצפוני ובחופי חצי האי האיברי, ממפרץ ביסקאיה ועד דלתת האברו והגוודלקוויר; בוגרים באביב ובקיץ הם חלק מהדפוס לצד צעירים בסוף הקיץ.

איך ומתי לחפש

בדקו להקות חופזים זהובים בביצות מלוחות ובאחו מרעה חופי לאורך הים הצפוני וחוף האוקיינוס האטלנטי מאוגוסט עד אוקטובר, ואל תוותרו על הקיץ: בוגר בנוצות רבייה שחוקות ביוני או ביולי הוא דרך הופעה מוכרת של מין זה. אתרו את הציפור הקטנה, ארוכת-הרגליים והזהובה מאוד שנראית קצרת-כנף, ואז המתינו שתתעופף כדי לראות את נוצות בית השחי ואת האצבעות הבולטות.

מצב שימור

אינו מעורר דאגה מבחינת שימור, עם תחום קינון גדול ואוכלוסייה גדולה מאוד. הלחץ הברור ביותר הוא האובדן המתמשך של אתרי חניית ביניים בין-גאותיים סביב הים הצהוב, הפוגע בכל נתיב הנדידה של מזרח אסיה ונמצא במעקב צמוד עבור חופמאים החולקים את הנתיב.

שם מדעי

Pluvialis fulva | (Gmelin, 1789)

Gmelin תיאר את המין ב־1789 בשם Charadrius fulvus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pluvialis הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Pluvialis בלטינית 'הקשור לגשם', מ-pluvia 'גשם', על פי האמונה העתיקה שחופזים אלה מתקבצים בלהקות כשגשם קרב. fulva בלטינית 'חום-צהבהב', על שם הנקודות הזהובות בצד העליון. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־טהיטי.