עפרוני שחור-זנב (Eremalauda eremodites) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לא קיים צילום של ציפור חיה בטבע ממין זה ברישיון Creative Commons מתאים. יש לך צילום העומד בכללים? שלח אותו.

קול

השיר הוא משפט קצר ומצלצל בעל גוון מתכתי קל, החוזר שוב ושוב. הוא שר מהקרקע או משיח נמוך, וגם בתעופת שיר איטי ומרפרף שבו הוא נתלה גבוה מעל המישור לפני שהוא גולש מטה. הקריאה היא chirrp קצרה ויבשה, לרוב מקבוצה קטנה הממריאה ומתרחקת. השירה מתרכזת בשבועות שאחרי הגשם, כשהמישור מוריק לזמן קצר; בשנה שחונה אזור שלם יכול להישאר שקט כל החורף.

האזנה: שירהXC1093624

הקלטה: Mischa Keijmel — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

עפרוני קטן ודחוס באורך 13–14 cm, עם ראש גדול ומעוגל וזנב קצר — פרופורציות של פרוש יותר מאשר של עפרוני. המקור קצר, רחב-בסיס וחרוטי לחלוטין, ורוד-בהיר עד בצבע קרן, ונראה כבד ביחס לגודל הציפור. הצד העליון חולי-בהיר עם פסים כהים דקים על הכיפה והגב; הצד התחתון לבן עם גוון חום-צהבהב קל ופסים דקים המוגבלים לצדי החזה. הפנים בהירות, עם קו כהה צר מאחורי העין, פס שפם כהה התוחם את מכסות האוזן, וטבעת בהירה סביב עין כהה וגדולה. הסימן הטוב ביותר נראה כשהציפור מתעופפת ונוחתת: הזנב שחור עם נוצות חיצוניות לבנות, והשחור-לבן מנוגד בחדות לשת החולי והאחיד. הרגליים ורודות-בהירות. הוא רץ בצעדים קצרים ומהירים, ואז עומד ללא תנועה ונבלע בצבע הקרקע.

מינים דומים

כאן יש להאט, משום שארבעה עפרונים בהירים נוספים הולכים באותם מישורים. העפרוני החכלילי קטן ובהיר באותה מידה ומפוזר בדלילות בנגב ובערבה, אך צדו העליון חולי אחיד ללא פסים, פניו חלקות ללא קו עין או פס שפם, מקורו אפור, קטן ודק יותר; והנקודה המכרעת: זנבו כתום-חלוד עם פס קצה שחור רחב, ולא שחור עם צדדים לבנים. עפרוני המדבר גדול, אפור וכהה יותר, עם מקור ארוך ומחודד יותר, נוצות אחידות, וזנב כהה-קצה ללא לבן בצדדים. העפרונן הגמדי דק יותר, ארוך-זנב וארוך-רגליים יותר, עם חזה מפוספס בבירור, מקור קטן יותר וראש קל בהרבה. העפרונן קצר-האצבעות גדול יותר, עם חזה לבן נקי ועליו כתם צוואר כהה קטן, וכתפיות ארוכות בהרבה. העפרוני עב-המקור חולק את אותם מישורים אבניים בנגב ומקורו כבד גם הוא, אך מקור זה גדול בהרבה, אפור-כחלחל וזוויתי, והציפור עצמה גדולה בהרבה, עם פנים מסומנות בשחור-לבן בולט ושפה אחורית לבנה רחבה בכנף. צחיחנית המדבר, עם פניה השחורות-לבנות ושתי ה'קרניים' השחורות, אינה ניתנת לבלבול כלל. במקרה של ספק, המתינו עד שהציפור תעוף: הזנב מכריע.

בית גידול

מישורי חול וחצץ שטוחים עם שיחים נמוכים ומרוחקים זה מזה וגושי עשב, אפיקי ואדיות עם שיטים, והמעבר ממישור חולי לחמדה חשופה; גם שולי מלחות ומישורי הלס של מערב הנגב. הוא זקוק לשילוב: שטח פתוח וחשוף רב להליכה, וצמחייה נמוכה מספקת להנבת זרעים ולהצללת גומת הקן. מישור חשוף לגמרי אינו מתאים לו, וכך גם כיסוי צמחי סגור.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

ציפור של חצי האי ערב, שבתחום מדריך זה מחזיקה בלבנט הדרומי, בנגב ובערבה; היא נצפתה פעמים ספורות בדרום-מזרח אנטוליה. היא אינה נודדת אך משוטטת למרחקים בעקבות גשמי החורף, כך שמישור יכול להיות מלא בשנה אחת וריק בשנה שאחריה. כאן נדרשת הערה טקסונומית, משום שהיא קובעת את המפה. מדריך זה מכיר מאז 2025 בשני מינים בסוג: מין זה ועפרוני דאן, Eremalauda dunni. רוב מאגרי התצפיות והמדריכים הישנים עדיין מאחדים אותם תחת השם השני, ולכן עפרוני דאן מופיע ברשימות רבות כמקנן בנגב ובערבה. עפרוני דאן עצמו הוא ציפור של השוליים הדרומיים של הסהרה ולכן נשאר מדרום למפה זו; רק בסביבת מרזוגה בדרום-מזרח המגרב הוא מופיע מדי פעם, בשנה אחת ולא בשנה שאחריה, והופעות בלתי סדירות אלה אינן מספיקות כדי להקנות לו ערך נפרד במדריך זה.

יציב
חורף
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

האתר הקלאסי הוא בקעת עובדה צפון-מערבית לאילת; מעבר לו, המישורים סביב יטבתה בערבה ומישורי הלס בניצנה ובעזוז שבמערב הנגב הם המקומות לנסות. צאו אחרי חורף גשום — בשנה שחונה אין מה למצוא — ועברו לאט ברכב על פני השטחים השטוחים עם שיחים מפוזרים, משום שהליכה רגלית רק מרחיקה את הציפורים. לעתים קרובות הסימן הראשון הוא קבוצה קטנה הממריאה, ואז הזנב השחור-לבן מספיק לזיהוי. על הקרקע הזיהוי קשה יותר: הציפור רצה כמה צעדים, קופאת ונעלמת על רקע הקרקע. עם אור ראשון שבו בשקט ליד נקודת מים או שקע לח והמתינו — זה משתלם לעתים קרובות יותר מחיפוש. ואל תסתפקו בעפרוני הבהיר הראשון: בדקו תמיד מקור וזנב.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). תחום התפוצה קטן בהרבה מזה של עפרוני דאן — חצי האי ערב, עם שלוחה הנמשכת אל הלבנט הדרומי עד הערבה והנגב — אך עדיין רחב, והרשימה האדומה מעריכה כעת את המין תחת שמו שלו. הצפיפות נמוכה בכל מקום והציפורים נעות בעקבות הגשם, כך שמספר הפרטים אינו ידוע באמת: אזור יכול להיות ריק שלוש שנים ומלא ברביעית. הלחצים זהים לאלה של שאר ציפורי המדבר אוכלות הזרעים — רעייה מופרזת המסירה את שכבת השיחים הנמוכה ואיתה את אספקת הזרעים, התייבשות ואדיות, ותנועת רכבי שטח גוברת. בנגב ובערבה יש נקודה נוספת: המדבר השטוח והפתוח הוא בדיוק המקום שבו מוקמים שדות סולאריים, כבישים ושטחי אימונים צבאיים, וזהו בדיוק השטח שבו עפרוני זה חי. בקנה מידה של חצי האי ערב כולו, אף אחד מאלה אינו כבד דיו כדי להעמיד את המין בסכנה.

שם מדעי

Eremalauda eremodites | (Meinertzhagen, 1923) (GBIF: Eremalauda dunni)

Meinertzhagen תיאר את המין ב־1923 בשם Pyrrhulauda eremodites; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Eremalauda הוגדר ב־1926 על ידי Sclater. Eremalauda מצרף את היוונית erēmos 'מדבר' ללטינית alauda 'עפרוני'. eremodites ביוונית ומתחיל גם הוא ב-erēmos 'מדבר'; החלק השני קשור ל-hodites 'נוסע'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שייח' עות'מאן, תימן.