כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › אוקים › גולמט שחור
גולמט שחורגּוּלְמָט שָׁחוֹר | Cepphus grylle
Zwarte zeekoet | Black Guillemot | Arao aliblanco | Gryllteiste | Guillemot à miroir
הגולמט השחור שונה משאר האלקיים: הוא אינו מצטופף על מדפים פתוחים אלא מקנן בזוגות מפוזרים בין סלעים, ונשאר קרוב לחוף כל השנה. בקיץ הוא שחור-פיח עם כתם כנף לבן גדול ורגליים אדומות עזות.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
שריקות דקות וגבוהות, tseeee מתמשך הקרוב יותר לציר חורק מאשר לעוף ים, המושמעות בסדרות ארוכות על ידי ציפורים המחזרות על המים קרוב לחוף. הציפורים הקוראות מראות תוך כדי כך את חלל הפה האדום. הקול אינו נישא היטב ונשמע בצורה הטובה ביותר בבוקר מוקדם ושקט.
הקלטה: Gunther Tschuch — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
הבוגרים בקיץ שחורים-פיח אחידים, עם סגלגל לבן תחום בחדות על מכסות הכנף ורגליים אדומות בוהקות; גם חלל הפה אדום ומוצג בחיזור. המקור דק, ישר ושחור. בחורף הראש, הצוואר והצד התחתון הופכים כמעט לבנים והגב העליון מפוספס דק בשחור ולבן, בעוד כתם הכנף הלבן נשאר. אצל הצעירים הכתם מקוטע בכהה. הכנף התחתונה לבנה, ואצל כל שאר האלקיים האירופיים היא כהה.
מינים דומים
אין אלקי אירופי אחר המשלב כתם לבן גדול על הכנף העליונה עם רגליים אדומות, ושני אלה יחד מכריעים. האורייה המצויה והאלקה הגדולה גדולות וארוכות גוף יותר, חסרות את שני הסימנים, וכנפן התחתונה כהה ולא לבנה. בחורף הפער גדל: הגולמט השחור הופך לציפור בהירה, כמעט לבנה, עם גב עליון מפוספס, ואילו האורייה והאלקה הגדולה שומרות על גב עליון כהה ועל דגם פנים שחור-לבן. האלקה הגמדית קטנה בהרבה, קצרת מקור, ובעלת קווי כתפיות לבנים במקום כתם כנף.
בית גידול
חופים סלעיים וחופי סלעים גדולים, ובמקומות שבהם חללים טבעיים מעטים גם קירות נמל, מזחים ורציפים. הוא אינו יוצר מושבות צפופות אלא מקנן בזוגות רופפים, בסדק או מתחת לסלע. הוא ניזון קרוב לחוף מעל קרקעית סלעית רדודה, לעתים רחוקות יותר מכמה קילומטרים מהחוף, וצולל אחר דגי חמאה (Pholis gunnellus), גוביים וסרטנים.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן באיסלנד, בסקנדינביה, באיי פארו, באיים הבריטיים ובים הבלטי, צפונה עד סבאלברד וגרינלנד. באיים הבריטיים הוא תושב קבע בצפון ובמערב, נפוץ באורקני, בשטלנד, בהברידים ולאורך חוף אירלנד, ומתמעט דרומה עד האי מאן וזוגות מעטים בקמבריה ובאנגלסי. בניגוד לרוב האלקיים הוא כמעט אינו נודד ונשאר ליד אתר הקינון כל עוד המים פתוחים. בחוף הים הצפוני הדרומי הוא לכן נדיר, כמעט תמיד בחורף לאורך החוף או בנמל ים. בחצי האי האיברי הוא נדיר מאוד: התיעודים המעטים הם של ציפורי חורף מול חוף קנטבריה ובגליסיה, כמעט תמיד פרטים בודדים בנוצת חורף שנצפו מהיבשה.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
באיים הבריטיים או באיסלנד יש לחפש את המין בנמלים ולא בים הפתוח. באובן, בסטרומנס, בפורטפטריק ובמחצית המזחים של שטלנד הציפורים יושבות על קיר הרציף ושוחות בין הסירות, ובוקר במרץ או באפריל מאפשר לראות חיזור, חללי פה אדומים ולשמוע את קריאות השריקה ממרחק מטרים ספורים. בסוף הקיץ יש לסרוק את אותם מים בחיפוש אחר צעירים, המנומרים באפור וקל לפספס אותם. בחצי האי האיברי יש לנסות בחורף, ולבדוק את הנמלים ואת המפרצונים הסלעיים של קנטבריה אחרי סערה צפון-מערבית חזקה.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ונפוץ באיים הבריטיים ובאיסלנד, אך האוכלוסייה הבלטית במגמת ירידה. הסיכונים הם טביעה ברשתות עמידה, זיהום נפט, ובאיים טריפת קינים על ידי חורפן אמריקני וחולדות שהובאו לשם; סילוק החורפן מאיים בריטיים הביא לשיפור מקומי מהיר. משום שהציפורים ניזונות קרוב לחוף, הן חשופות במיוחד לאירועי זיהום קטנים ומקומיים.
שם מדעי
Cepphus grylle | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Alca grylle; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Cepphus הוגדר ב־1769 על ידי Pallas. Cepphus מהיוונית העתיקה kepphos, עוף מים בהיר שמוזכר אצל אריסטו ואצל כותבים קלאסיים אחרים. grylle היה שם העוף בניב המקומי של גוטלנד, ולינאוס רשם אותו שם. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.