שליון קטן (Turnix sylvaticus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הנקבה היא הקוראת. באביב ואחרי גשם היא משמיעה hoom-hoom-hoom עמוק, חלול ודמוי געייה, החוזר באיטיות ולעתים נמשך דקות, בדומה לגעיית פרה מרחוק או לנשיפה על פי בקבוק. הקול נישא כמה מאות מטרים, כמעט בלתי אפשרי לאתר את מקורו ונשמע כאילו הוא עולה מהקרקע עצמה. הזכר עונה ב-kek-kek-kek רך ומהיר. מלבד זאת המין שותק, ולמעשה געיית הנקבה היא הדרך היחידה לקבוע שהציפורים עדיין נמצאות במקום.

האזנה: שירהXC1177965

הקלטה: Campbell Fleming — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

בקושי חמישה-עשר סנטימטרים, עגול גוף וקצר-זנב, עם מקור אפור דק ורגליים ורדרדות. החלק העליון חום-חולי עם דגם קשקשים חלודי ושחור; החזה כתום-צהבהב חם, וצדי החזה וצדי הגוף מסומנים בכתמי סהר שחורים הנראים היטב מהצד. הקשתית לבנה-קרמית עד צהובה בהירה – סימן קטן אך אמין. בניגוד לכל עוף ציד אמיתי, לשליון אין אצבע אחורית והוא עומד על שלוש. בתעופה משטח צהבהב בהיר לרוחב מכסות הכנף מנוגד לנוצות תעופה כהות. הנקבה גדולה יותר, חלודית חמה יותר ומסומנת בכבדות רבה יותר בצדי הגוף מהזכר.

מינים דומים

השליו הנודד הוא מקור הבלבול היחיד של ממש, והוא חולק את אותם שדות. השליו גדול וארוך יותר בצורתו, חולי אחיד יותר עם קווים קרמיים חדים לאורך הגב, כהה-עין, מקווקו ולא מסומן בסהרים בצדי הגוף, ואין לו משטח מכסות בהיר בתעופה. ההתנהגות עוזרת כמו הנוצות: שליו מוברח עף בכוח ולמרחק, ואילו שליון מזמזם עשרים מטרים בטיסה נמוכה ונוחת מיד בחזרה. מקרוב, האצבע האחורית החסרה מכריעה.

בית גידול

קרקעות חוליות חמות ויבשות מתחת לכיסוי נמוך אך צפוף. במקור, סבך דקל ננסי ומקיס חופי פתוח במישור החוף האטלנטי של צפון-מערב אפריקה, אך מאז שנות ה-90 שטח זה הוסב כמעט כולו לחקלאות, והציפורים האחרונות חיות בשדות דגנים, אספסת, שדות מוברים ושלפים, בשולי השדות ובכתמים שלא נחרשו ביניהם. הציפור מעדיפה ללכת ולא לעוף, ולכן היא זקוקה לכיסוי רציף בגובה הקרקע.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

כמין הוא נפוץ מאפריקה שמדרום לסהרה ועד הודו, דרום-מזרח אסיה ודרום סין. בתוך אזור המפה רק הצורה הנומינטית רלוונטית; בעבר נמצאה מדרום חצי האי האיברי דרך סיציליה ועד צפון-מערב אפריקה, ומזרחה לאורך החוף הצפון-אפריקני. בדרום חצי האי האיברי, בקמפיניה ובחולות החוף של קדיס, אואלבה ומלגה ולאורך הגוואדלקיביר התחתון, נעלם בשליש האחרון של המאה העשרים. נותר אתר אחד: רצועת שטח חופי בעיבוד אינטנסיבי בדוכאלה בין סידי עאבד לואלידיה, מצפון לאל-ג'דידה, פחות מחמישים קמ״ר בסך הכול; כל התצפיות האחרונות משם.

קינון (קיץ)
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

אין לצפות למצוא אותו. הסיכוי למפגש קטן מאוד, ומה שנותר נמצא בשטח חקלאי פרטי שבו ההליכה החופשית אינה מובטחת. מי שמנסה, יילך בדרך שדה בדוכאלה עם עלות השחר באפריל או במאי ויאזין במשך שעה בלי להיכנס לגידולים; געיית הנקבה היא הרמז המעשי היחיד.

מצב שימור

התמונה העולמית והאזורית שונות כאן מאוד. כמין, השליון הקטן נפוץ ברחבי אפריקה ואסיה, אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), וזו הקטגוריה המופיעה בתיבה הסמוכה. הצורה הנומינטית של צפון אפריקה ואירופה, לעומת זאת, קרובה לקריסה. היא נעלמה מחצי האי האיברי ומסיציליה. בחוף האטלנטי של צפון-מערב אפריקה לא נרשמה במשך שתים-עשרה שנה לאחר 1988 ונמצאה מחדש רק ב-2000. ספירות באזור היחיד שנותר העלו 1,890 פרטים ב-2011, 492 ב-2014 ו-596 ב-2017, ובהם כ-117 נקבות מקננות; באותן שנים ירד שיעור השטח החקלאי המתאים מ-63 ל-38 אחוזים, בעיקר בגלל חריש עמוק ותכוף יותר. זוהי אחת הציפורים המאוימות ביותר במדריך זה.

שם מדעי

Turnix sylvaticus | (Desfontaines, 1789)

Desfontaines תיאר את המין ב־1789 בשם Tetrao sylvaticus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Turnix הוגדר ב־1791 על ידי Bonnaterre. Turnix הוא קיצור של שם הסוג Coturnix, המילה הלטינית ל'שליו'. sylvaticus בלטינית 'של היערות', מ-silva 'יער'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סמוך לאלג'יר.