קטת כתרקַטַּת כֶּתֶר | Pterocles coronatus

קול

קריאת התעופה היא tju-ku tju-ku-kurr קשה, אפית ורב-הברתית, הנשמעת לעתים קרובות גם כ-cha-chagarra מהיר ומקשקש. זוהי מציפורי המדבר הקולניות ביותר: בהגעה למים כל הלהקה קוראת בבת אחת, והגוון חד וצר יותר מהבעבוע הרך של הקטה הסנגלית. על הקרקע נשמעים צלילי קשר שקטים החוזרים לזמן קצר בתוך הקבוצה.

זיהוי

קומפקטית ובינונית, עם זנב קצר ומחודד וללא נוצות מוארכות. לזכר כיפה אפורה-כחלחלה עם מרכז ערמוני, פס גבה רחב אפור-כחלחל, לחי וגרון כתומים-צהובים, וביניהם פס שחור הנמשך מהמצח דרך האזור שבין המקור לעין עד הסנטר, תחום בלבן – מסכה קצרה. הגוף התחתון אפור-ורדרד אחיד: ללא פס חזה, ללא כתם בטן, ללא פס. נוצות הכתף ומכסות הכנף בצבע אוכרה עם כתמים כהים דמויי טיפה. לנקבה אין מסכה כלל, והיא מפוספסת בצפיפות ובעדינות מלמעלה ומלמטה, עם פנים וגרון צהבהבים. בתעופה נוצות התעופה הכהות מנוגדות למכסות החוליות, ומכסות תחתית הכנף בצבע שמנת ולא לבנות נקיות.

מינים דומים

ההשוואה החשובה היא עם הקטה הסנגלית, החולקת לעתים קרובות את אותה בריכת שתייה. מין זה קטן וקצר יותר, וההבדל נראה בחלק האחורי: זנב קצר ומחודד ללא הנוצות הדקות המוארכות של המין האחר. הזכר מסגיר את עצמו בראש, בקו השחור מהמצח עד הסנטר, בעוד שלזכר הקטה הסנגלית פנים כתומות אחידות לגמרי. לאחר מכן יש לבדוק את הבטן: כאן ללא סימנים, בלי הפס המרכזי הכהה והצר של המין האחר. הנקבות קשות יותר – הנקבה כאן מפוספסת דק על פני כל הגוף התחתון, ואילו נקבת הקטה הסנגלית מכוסה כתמים כהים ועדיין מראה את פס הבטן. הקטה ההודית קטנה עוד יותר, עם מקור כתום ופסים גסים בהרבה ובעלי ניגוד חזק יותר. הקול כאן קשה, אפי ורב-הברתי – משפט קצר ולא בעבוע רך בן שני צלילים.

בית גידול

המדבר האבני והחשוף ביותר: חמאדה, רג, מישורי חצץ דחוסים, רכסים נמוכים וחשופים ומשטחי סלע כמעט ללא צמחייה. נמנעת מכל שטח עשיר מדי בצמחייה ומעדיפה קרקע שבה הסלע אדום כהה עד חום, צבע שהנוצה שלה תואמת לו במדויק; בצפון אפריקה היא מקננת בעדיפות על אבן חול אדומה זו. המזון הוא זרעים קשים, בתוספת נבטי עשב וחומר צמחי אחר, הנאספים מהקרקע. הקן ואתר השתייה מרוחקים לעתים קרובות עשרות קילומטרים זה מזה: הציפורים זקוקות למים קבועים בהישג יד, והן מבקרות בהם בשעות הבוקר המוקדמות ובאמצע הבוקר ושוב לקראת השקיעה. הזכר משרה שם את נוצות בטנו; נוצות אלה מחזיקות את המים, כך שאפרוחים הרחק מכל בריכה יכולים לשתות.

תפוצה ונדידה

שני אזורים בתחום המפות. בדרום הלבנט היא תושבת קבע בנגב ובערבה מדרום לקו שבין באר שבע לים המלח. במגרב היא חיה בחמאדה מדרום לאטלס הגבוה: מישור תגדילט ליד בומלן דאדס, המדבר האבני סביב ורזזאת וגולמימה, מישורי הדרעה והתפיללת. מזרחה יותר היא מאכלסת את צפון הסהרה, מאזור בשאר דרך ע'רדאיה ואל גוליעה. מחוץ למפה התפוצה נמשכת מהשוליים האטלנטיים של הסהרה לרוחב כל הסהרה וחצי האי ערב עד הרמה האיראנית והאינדוס.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש למצוא את המים, לא את הציפור. במישור תגדילט ליד בומלן דאדס בריכה יחידה היא לעתים המים הפתוחים היחידים למרחק קילומטרים רבים; הגיעו זמן קצר אחרי הזריחה ושמרו מרחק, כי להקה שהוברחה לא תחזור באותו בוקר. אם אין מים, נסעו בקצב הליכה על פני החצץ ועצרו כל כמה מאות מטרים להקשיב – הקריאה הקשה והאפית היא הדבר היחיד המסגיר אותן, כי ציפור יושבת פשוט אינה ניתנת לאיתור על קרקע זו. אותם כללים חלים בנקודות המים של דרום הערבה. אמצע היום אינו מתאים כלל.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); ברחבי הסהרה וחצי האי ערב המין עדיין נפוץ. לאורך השוליים הצפוניים התמונה שונה. המספרים משתנים משנה לשנה עם כמות הגשם וזמינות הזרעים, והלהקות קטנות מאלה של קטות אחרות, מה שמקשה על הספירה. לא נקבע אילו לחצים חשובים ביותר; אובדן מים פתוחים במדבר ושל מישורי אבן שקטים ובלתי מופרעים הם המועמדים הברורים. אין אמצעים ממוקדים.

שם מדעי

Pterocles coronatus | Lichtenstein, 1823

Lichtenstein תיאר את המין ב־1823 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Pterocles הוגדר ב־1815 על ידי Temminck. Pterocles ביוונית, מ-pteron 'כנף' ו--klēs 'נודע, בעל שם'. coronatus בלטינית 'מוכתר', מ-corona 'זר, כתר', על שם דגם הראש השחור-לבן של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נוביה.