עלווית לבנת-בטןעַלְווִית לִבְנַת-בֶּטֶן | Phylloscopus orientalis

קול

השיר דומה מאוד לשל העלווית האיברית ולכן אינו תכונה בטוחה: נקישה מתגלגלת קצרה ויבשה באורך שנייה עד שתיים בגובה צליל אחד, srrrrrrr, המתפרקת מקרוב לנקישות נפרדות. בממוצע הוא מעט איטי, קשה וזוויתי יותר משל המין המערבי, עם צלילים בודדים הנשמעים יותר וגוון מתכתי, אך ההבדל דק מכדי להסתמך עליו בשטח. הקריאה כן אמינה: chip קשה, קצר, שטוח וקטוע, קרוב יותר לדרור הבית או לסבכי שחור-כיפה מנקש מאשר לקריאה של עלווית, ללא כל עלייה או דו-הברתיות. קריאה אחת מספיקה. הציפורים שרות מהגעתן בסוף אפריל עד המחצית הראשונה של יולי, בהתמדה הרבה ביותר במשך הבוקר, גבוה באלונים ולעתים קרובות מענף חשוף מעל החופה.

זיהוי

עלווית בהירה בגוון קר, עם חלק עליון אפור-חום עד אפור וחלק תחתון לבן ונקי, ללא צהוב בגרון, בחזה או בצדדים. השת צהוב-ירקרק ומנוגד לגב העמום יותר; הכנף המקופלת מראה שדה צהוב-ירקרק, אך בולט פחות מאשר בעלווית האיברית. הפנים חלקות וחסרות סימון, עם פס גבה בהיר קצר ומטושטש, טבעת עין לבנה צרה ועין כהה גדולה. המקור ארוך וכבד יחסית עם לסת תחתונה כתומה; הרגליים חומות עד אפורות-חומות. הזוויגים דומים. ציפורים בסתיו נראות מעט חומות וחמות יותר, אך תמיד נשארות לבנות מלמטה.

מינים דומים

הכול נסוב סביב העלווית האיברית — ראו את דף המין שלה, שבו אותו הבדל מוצג מהצד השני. המין המזרחי אפור ולבן יותר בממוצע, עם פחות ירוק בכנף ובשת, מקור מעט כבד יותר ולעתים קצה כנף ארוך במעט, אך כל אחת מתכונות אלה משתנה ואף אחת אינה מכריעה לגבי פרט בודד. היכן שהתחומים נפגשים, בצפון-מערב הבלקן ולאורך הים האדריאטי, ציפור שותקת אינה ניתנת לזיהוי. הקול מכריע מיד: chip קשה, חד-הברתי ושטוח, לעומת hoo-eet רך ודו-הברתי של העלווית האיברית. מלבד זאת, עלווית ירוקה גדולה יותר וצהובה הרבה יותר בגרון ובחזה, ולעלווית חורף רגליים כהות, אין שת צהוב והזנב שלה נע מטה ללא הרף. בחצי האי האיברי יש להתייחס לכל עלווית אפורה מטיפוס זה כעלווית איברית, אלא אם הקול או הדנ"א מראים אחרת: המין המזרחי נדיר ביותר שם.

בית גידול

יער רחב-עלים יבש ופתוח על מדרונות, ובעיקר חורש אלונים מגדם עם תת-צומח דליל, המחזיק את עיקר האוכלוסייה. גם יער מעורב, יערות אורן ותיקים בדרום התחום, מקיס מיוער עם אלונים וערערים מפוזרים, ומדרונות הרים מיוערים עד כ-1,800 מטר. בצפון התחום הוא מעדיף יער נמוך ופתוח יותר עם מעט שכבת שיחים; בדרום, מדרונות מיוערים. הקן נמצא על הקרקע בשכבת העלים, צמוד לסוללה.

תפוצה ונדידה

מקננת מהאלפים הדינריים דרך הבלקן וכל אנטוליה עד הקווקז והלבנט. המספרים הגדולים ביותר נמצאים בדרום-מזרח הבלקן ובאנטוליה, ובין המעוזים: הרודופים המזרחיים, עמקי הסטרומה והמסטה, סטרנדז'ה וסקר. היא חורפת בצפון-מזרח אפריקה. ההגעה בסוף אפריל והעזיבה מתחילה כבר ביולי. מחוץ לתחום הקינון היא נודדת תועה נדירה מאוד ולא שנתית במערב ובצפון-מערב אירופה, עם מספר מועט של תצפיות במאי ובספטמבר; הזיהוי שם תלוי בדרך כלל בהקלטת קול, משום שהשיר דומה מאוד לזה של עלוויות קרובות.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

באמצע מאי, ביער אלונים על מדרון הפונה דרומה ברודופים המזרחיים, בפלופונסוס או בלסבוס, זמן קצר אחרי הזריחה. חפשו קודם את הקול ואחר כך את הציפור: הנקישה המתגלגלת היבשה נשמעת גבוה בחופה וחוזרת בערך כל עשר שניות. לאחר מכן המתינו לקריאה, כי רק הקריאה מבססת את התצפית, והקליטו אותה אם אפשר — מחוץ לתחום הליבה סונוגרמה של ה-chip היא הראיה היחידה שוועדת נדירים תקבל. בלסבוס ובחוף הצפוני של הים האגאי נמצאות האוכלוסיות הצפופות ביותר בחלק האירופי של התחום.

מצב שימור

אינה בסכנה. התחום גדול ורציף ואוכלוסיות הבלקן נחשבות יציבות. הדאגות הן הסבת חורש אלונים מגדם ותיק ליערות צפופים בני גיל אחיד, שריפות בדרום הבלקן ובאנטוליה, וכמו לכל נודד חוצה-סהרה — התנאים באזורי החריפה, כאן הסוואנות היבשות של צפון-מזרח אפריקה והסאהל, שבהן רעייה וכריתה מדללות את שכבת העצים.

שם מדעי

Phylloscopus orientalis | (Brehm, 1855)

Brehm תיאר את המין ב־1855 בשם Phyllopneuste orientalis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phylloscopus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Phylloscopus ביוונית, מ-phullon 'עלה' ו-skopos 'מחפש', מ-skopeō 'להתבונן': העוף החופש בעלווה. orientalis בלטינית 'מזרחי', על שם התפוצה המזרחית לעומת זו של העלווית האיברית (Phylloscopus bonelli) במערב. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ואדי חלפא, סודאן.