סנונית מערותסְנוּנִית מְעָרוֹת | Cecropis daurica

קול

כמו סנונית המערות המערבית, אך בפועל לעתים רחוקות מועיל אצל נודדת תועה. קריאת הקשר היא tswi-wit קצר, דמוי דרור, קשה יותר ודו-הברתי בבירור יותר מהצליל האנפפי של סנונית המערות המערבית; בתעופה נשמע tsrr יבש. השיר הוא ציוץ ממלמל קצר, המושמע מחוט או מתוך מנהרת הקן.

זיהוי

סנונית מערות גדולה וכבדה עם כנפיים ארוכות וחוטי זנב ארוכים. המבנה והדגם הם של סנונית המערות המערבית: חלקים עליונים כחולים-שחורים מבריקים, צווארון חלוד, שת חלוד ומכסות זנב תחתונות שחורות כפחם, ללא לבן בזנב. ההבדל נמצא בסימונים שמלמטה. כאשר לסנונית המערות המערבית פסים דקים וצרים על רקע חום-צהבהב אחיד, ציפור זו מפוספסת בכבדות וברוחב מהגרון ועד הצדדים, כך שממרחק החלק התחתון נראה אפור ומקווקו ולא חם וחלק. הכתם החלוד בשת רחב יותר אך חיוור יותר ולעתים קרובות מפוספס דק בעצמו, והצווארון בדרך כלל רחב ושלם יותר. כל אלה הם עניין של מידה: ציפור מחוץ לתחומה ניתנת לזיהוי ודאי רק על פי תצלומים טובים של הבטן, השת והזנב.

מינים דומים

סנונית המערות המערבית היא המין היחיד שבאמת משנה – ראו גם את דף המין שלה. היא קטנה וקצרת כנף יותר, עם חלק תחתון חום-צהבהב חם שעליו הפסים נשארים דקים וצרים, וכתם שת צר יותר אך עמוק ורווי יותר. מעבר לזוג זה המלכודות זהות לאלה של סנונית המערות המערבית: לסנונית הרפתות פס חזה כחול וכתמי זנב לבנים, והיא חסרה הן את כתם השת והן את הצווארון; טסית הבתים לבנה מלמטה עם שת לבן; וסנונית הסלעים חומה-אפורה אחידה עם זנב ישר. מחוץ לתחום הקינון חל כלל אחד: יש לצלם את החלקים התחתונים ואת השת, כי ללא תמונות לא ניתן לשפוט דיווח.

בית גידול

באזורי הקינון ציפור של נוף גבעי והררי פתוח עם צוקים, ערוצים ועמקי נחלים תלולים, ושל כפרים ויישובים קטנים שבהם גשרים, מקדשים, מרפסות ואסמים משמשים לקן הבוץ דמוי הבקבוק. היא צדה מעל שדות, שדות אורז, שטחי עשב יבשים ולאורך נחלים, בדרך כלל נמוך יותר מהסיסים שאיתם היא חולקת את האוויר. באזורי החריפה בדרום ובדרום-מזרח אסיה היא מעדיפה שטחים חקלאיים פתוחים וביצות.

תפוצה ונדידה

מקננת מדרום סיביר, האלטאי והרמה המונגולית אל צפון ומרכז מזרח אסיה, חצי האי הקוריאני והארכיפלג היפני, וחורפת בתת-היבשת ההודית, בדרום-מזרח אסיה ועד צפון אוסטרליה. כל זה נמצא לגמרי מחוץ לאזור, והתצפיות באירופה נדירות מאוד בהתאם. שתי תצפיות מגיעות מהצפון הרחוק של האיים הבריטיים: בוגרת באורקני ביוני 2011, שהופיעה אחר כך שוב בסקיי, וציפור בים מול קייתנס במאי 2018. מאחר שהפיצול הוא רק מ-2024, תצפיות נוספות מסתתרות כמעט בוודאות בתצפיות ישנות שנרשמו פשוט כסנונית מערות מערבית.

איך ומתי לחפש

זו אינה ציפור שמחפשים אלא ציפור שמזהים. שתי התצפיות נפלו בחלון של סוף האביב שבו גם סנוניות מערות מערביות רגילות חורגות צפונה, סוף מאי ויוני, ושתיהן היו באיים הצפוניים ובחוף הצפוני-מזרחי. כשנתקלים בסנונית מערות מערבית בשבועות אלה, יש לצלם אותה מלמטה ומאחור: פסים כבדים ורחבים המגיעים עד הצדדים וכתם שת רחב, חיוור ומפוספס הם מה שוועדת התצפיות תבדוק. ללא תמונות אין מה לשפוט.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). הרשימה האדומה עדיין מעריכה את סנונית המערות במובן הרחב, תחת השם Cecropis daurica, והערכה זו היא ללא חשש; הערכה רחבה זו היא שמופיעה כאן, ולא הערכה נפרדת לציפור המזרחית. ברחבי אסיה המין נפוץ ובמקומות מסוימים מתרבה, שכן גשרים, גשרי דרך ומבני בטון מספקים אתרי קינון במקום שאין צוקים. עבור הרשימה האירופית זו בעיקר שאלת זיהוי: מספר התצפיות תלוי במידת העקביות שבה צופים מצלמים סנונית מערות מערבית בסוף האביב.

שם מדעי

Cecropis daurica | (Laxmann, 1769)

Laxmann תיאר את המין ב־1769 בשם Hirundo daurica; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Cecropis הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Cecropis מהיוונית העתיקה Kekropis, 'אישה אתונאית'. daurica מתייחס לדאוריה, אזור הררי ממזרח לאגם באיקל ברוסיה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־זמיינוגורסק, סיביר.