כל המינים › ציפורי שיר › עפרונים › זרעית השדה
זרעית השדהזַרְעִית הַשָּׂדֶה | Alauda arvensis
Veldleeuwerik | Eurasian Skylark | Alondra común | Feldlerche | Alouette des champs
ציפור השיר של השדות הפתוחים, המרחפת על כנפיים רוטטות ושרה דקות ארוכות עד שהיא נראית כנקודה בלבד. שירה נשמע בעבר כמעט מעל כל נוף חקלאי.
קול
זרם רצוף ומהיר של מוטיבים מצפצפים, מתגלגלים ונשרקים, הנמשך דקות בתעופת השירה המרחפת ולעתים קרובות כולל חיקויים. שרה מפברואר עד יולי, גבוה מאוד ולפעמים לפני הזריחה. קריאת התעופה היא chirrup יבש ומתגלגל, הנשמע גם בימי תנועה בחורף.
הקלטה: Marie-Lan Taÿ Pamart — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
עפרוני חסון בצבע אדמה עם ציצית קצרה הניתנת להזדקפות, זנב ארוך למדי עם נוצות חיצוניות לבנות ושוליים אחוריים לבנים וצרים בכנף. מפוספס חום מלמעלה, שמנתי עם פסים דקים לרוחב החזה ובטן ללא סימנים. הולך נמוך ומהר על הקרקע; עף במשקים לא סדירים ומהססים עם גלישות קצרות.
מינים דומים
לחוגת העצים זנב קצר יותר, פס גבה לבן ובולט הנפגש בעורף, סימן שחור-לבן בכיפוף הכנף וללא לבן בזנב, והיא שרה משפט יורד ומלודי, לעתים קרובות בתעופה מעגלית. פפיון השדות דק הרבה יותר, דק-מקור וללא ציצית, ומשמיע ist-ist דק וחד כשהוא ממריא.
בית גידול
שטח פתוח רחב ללא צמחייה גבוהה: שדות דגנים, שטחי עשב עשירים בצמחי בר, ביצות מלח, שקעי דיונות, שדות בור וערבה. זקוקה לצמחייה נמוכה ופתוחה להליכה, אך לכיסוי מספיק כדי להסתיר את קן הגומה על הקרקע.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
כל אירופה; נודדת בצפון ובמזרח, ובמערב חלקה תושבת קבע. בחוף הדרומי של הים הצפוני עדיין נפוצה אך דלילה הרבה יותר, עם הצפיפויות הטובות ביותר באיי הוודן, בביצות המלח ובשמורות חקלאיות. בחצי האי האיברי מקננת בצפון וברמות הגבוהות, וחורפת במספרים גדולים במישורי הדגנים.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
במרץ או באפריל צאו לשטח פתוח בבוקר שמשי ונטול רוח, ומצאו את השיר קודם באוזניים ואחר כך במשקפת ישירות מעל. בחורף הלכו לאורך שולי שדות ושדות שלף עד שלהקות ממריאות, וזהו את הקריאה המתגלגלת ואת שולי הזנב הלבנים.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). אחת המקננות שיורדות בחדות הרבה ביותר בשטחים החקלאיים של אירופה, עקב המעבר מדגני אביב לדגני סתיו, כיסוח תחמיץ מוקדם וחוזר, כרי זון אחידים והיעלמות שדות הבור והשלף בחורף. אמצעי ההתאוששות הם שוליים עשירים בפרחים, כיסוח מאוחר יותר וכתמים פתוחים בתוך הגידול.
שם מדעי
Alauda arvensis | Linnaeus, 1758
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Alauda. Alauda היא המילה הלטינית ל'עפרוני'; פליניוס סבר שמקורה קלטי. arvensis היא בלטינית 'של השדה', מן arvum 'אדמה חרושה', על שם השטחים החקלאיים הפתוחים שבהם הציפור מקננת. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אופסלה, שוודיה.