נקר תלת-אצבעי (Picoides tridactylus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

רך ועמום יותר מהצפוי מנקר: kyuk קצר, פחות חד ופחות נישא מה-kik של הנקר העקוד, המשורשר לקרקוש נמוך כשהעוף מוטרד. התיפוף הוא רמז טוב יותר. הוא נמשך מעט יותר משנייה – כ-1.3 שניות וכעשרים הקשות – מאיץ מעט ודועך בסופו: ארוך בבירור מהגלגול הקצר והיבש של הנקר העקוד וקצר בהרבה מהתיפוף האיטי והמהדהד של הנקר השחור. שני הזוויגים מתופפים, ממרץ עד מאי.

האזנה: קריאות ליד הקןWikimedia Commons

הקלטה: Alexander Kürthy — CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

מעט קטן ודק יותר מהנקר העקוד, עם ראש ארוך ושטוח כיפה ומקור כבד. שחור-לבן, וללא אדום בשום מקום: לזכר כיפה צהובה-זהובה, ולנקבה כיפה מנוקדת שחור-לבן. רצועה לבנה עוברת במרכז הגב מהעורף עד השת, והצדדים מפוספסים לרוחב בשחור-לבן, כך שהחלק התחתון לעולם אינו נראה לבן נקי. הפנים הכהות נחצות בפס גבה לבן ובפס שפם לבן. לכל רגל שלוש אצבעות ולא ארבע, ומקרוב בטלסקופ הדבר אכן נראה. לעופות האלפים והקרפטים גב כהה ומפוספס יותר מאשר לעופות סקנדינביה, שבה הרצועה הלבנה רחבה ביותר.

מינים דומים

שלילה היא הדרך המהירה ביותר: לאף נקר אירופי אחר אין היעדר מוחלט של אדום, כך שנקר שחור-לבן ללא אדום בכיפה, בעורף או מתחת לזנב הוא מין זה. לנקר העקוד שני כתמי כתף אליפטיים לבנים גדולים במקום פס גב לבן, חלק תחתון לבן ללא פסים ואזור תת-זנב אדום-שני. לנקר לבן-הגב יש גם לבן בגב התחתון, אך הוא גדול וארוך מקור יותר, עם כיפה אדומה אצל הזכר, ורוד מתחת לזנב ופסים אורכיים בצדדים במקום פסים רוחביים. הנקר השחור חולק את אותו יער אשוחים ותיק ואת אותם גזעים מתים, אך הוא בגודל עורב ושחור כולו; הגודל לבדו שולל בלבול. אם נותר ספק, יש להסתכל על הפנים: המסכה הכהה עם שני פסים לבנים חדים אינה שייכת לשום נקר אחר.

בית גידול

יער מחטני ותיק ופתוח עם הרבה עץ מת עומד, עדיף אשוח; כחמישה אחוזים מהחלקה צריכים להיות עץ מת, אחרת העוף אינו מחזיק מעמד. בסקנדינביה ובמזרח אירופה פירוש הדבר טייגה ותיקה ויער ביצות לח עם אשוחים גוססים; באלפים ובקרפטים, מדרונות הרים בין כ-1,200 ל-1,800 מטרים. עובד לאט ובשקט, ולעתים רחוקות חוצב חורים גדולים; במקום זאת הוא מקלף קליפה מגזעים גוססים בהקשות קצרות כדי להגיע לזחלי חיפושיות קליפה וחיפושיות ארוכות-מחוש. הוא גם 'מטבעת' עצים – שורות של גומות קטנות בגובה אחד סביב הגזע, שמהן הוא מלקק מוהל בין האביב לספטמבר.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

חגורת היער המחטני הבוראלי מפנוסקנדיה מזרחה דרך מזרח אירופה וסיביר עד קמצ'טקה ומזרח אסיה, עם מובלעות הרים דרומיות באלפים, בקרפטים, בהרי הדינרים וברודופי, ומעוזי שפלה ביער עתיק כמו ביאלוביז'ה. אינו מצוי במערב ובדרום-מערב תחום המפה – האיים הבריטיים, החוף הדרומי של הים הצפוני או חצי האי האיברי. תושב קבע, אם כי עופות ההרים יורדים נמוך יותר במזג אוויר קשה ועופות צפוניים משוטטים כשהזחלים אוזלים. הנקר התלת-אצבעי האמריקני נחשב מין נפרד מאז 2003, כך שתחום התפוצה של מין זה נעצר במצר ברינג.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

יש לחפש במאי וביוני ביער אשוחים ותיק, ולמצוא תחילה את העץ המת: אזור עצים שהופלו ברוח, חלקה שחיפושיות קליפה המיתו, או שטח שרוף בן כמה שנים. יש ללכת לאט ולהקשיב להקשות שקטות ולא לקריאות; פתיתי קליפה נושרים מסגירים לעתים קרובות את העוף לפני שהוא עצמו נראה. גזע המסומן בשורות אופקיות של גומות קטנות מעיד על כך שהטריטוריה הנכונה נמצאה – אלה ה'טבעות' שלו. אזורים אמינים: הטייגה הפנוסקנדית, האלפים מסבויה עד בוואריה, האלפים המזרחיים, יער בוהמיה, הקרפטים הצפוניים וביאלוביז'ה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובטווח הארוך המגמה באיחוד האירופי עולה ולא יורדת, אם כי המספרים משתנים בחדות בהתאם לזמינות העץ המת. האוכלוסיות הסקנדינביות ירדו מאז שנות ה-70 תחת ייעור אינטנסיבי. הכול תלוי בהשארת אשוחים ותיקים עומדים: פינוי עצים שהופלו ברוח ועצים שחיפושיות המיתו מסיר את כל מקור המזון בתוך עונה אחת.

שם מדעי

Picoides tridactylus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Picus tridactylus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Picoides הוגדר ב־1799 על ידי De Lacépède. Picoides מצרף את הלטינית picus 'נקר' ליוונית -oides 'דומה ל': 'דמוי נקר'. tridactylus היא היוונית העתיקה tridaktulos 'תלת-אצבעי', מ-tri- 'שלוש' ו-daktulos 'אצבע': לעוף חסרה האצבע הרביעית שיש לנקרים אחרים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.