כל המינים › נקרים וקרוביהם › נקרים › נקר בינוני
נקר בינונינַקָּר בֵּינוֹנִי | Dendrocoptes medius
Middelste bonte specht | Middle Spotted Woodpecker | Pico mediano | Mittelspecht | Pic mar
הנקר הבינוני הוא הנקר של יער האלון הוותיק: קרוב קטן ועגול מעט מהנקר העקוד, עם כיפה אדומה כולה וקריאת יללה ממושכת במקום תיפוף.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
קריאת החיזור נשמעת בתחילת האביב: kwaaeh-kwaaeh-kwaaeh איטי, אנפופי וממושך, כמו חתול המיילל גבוה באלון, החוזר ארבע עד שמונה פעמים ויורד בגובה הצליל. קריאת הקשר היא kuk רך ושטוח, פחות חד ומתפרץ בהרבה מה-kik! של הנקר העקוד. הוא מתופף לעתים רחוקות ובחולשה: פרץ קצר, שקט ומעט לא סדיר של פחות משנייה, ואילו הנקר העקוד מפיק טרטור קשה וקצוב באחידות של הרבה יותר מחצי שנייה, הנשמע גבוה ויבש יותר.
הקלטה: Jesús Lavedán Rodríguez — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
קטן ושמנמן מעט מהנקר העקוד, עם מקור קצר וחלש למדי, המתאים יותר לחיטוט מאשר לחציבה. לשני הזוויגים כיפה אדומה – עזה ונרחבת יותר אצל הזכר, ורודה-אדמדמה עמומה יותר אצל הנקבה – והאדום נמשך לאחור על הראש ללא שוליים שחורים. לכן הפנים נראים לבנים ופתוחים: פס השפם השחור מתחיל מתחת לעין, אינו נוגע בבסיס המקור ואינו מגיע לעורף. הצדדים בצבע קרם עם פסים כהים דקים, ואזור מתחת לזנב ורוד-סלמון חיוור ולא אדום עז. הצעירים דומים כבר לבוגרים אך עמומים יותר, עם כיפה חסרת ברק וגוון חום יותר.
מינים דומים
הנקר העקוד גדול וזוויתי יותר, עם מקור חציבה כבד, דגם ראש שחור-לבן חד שבו פס השפם השחור נמשך ללא הפסקה עד העורף, צדדים לבנים אחידים ואזור אדום עז מתחת לזנב; לזכרים רק כתם עורף אדום, ולנקבות אין אדום כלל. המלכודת העיקרית היא הנקר העקוד הצעיר, שלו כיפה אדומה מלאה ביוני וביולי. יש להתבונן במסגרת: אצל הצעיר הכיפה האדומה תחומה בשחור ופס שחור מהשפם ועד העורף מחלק את הפנים הלבנים לחלקים, ואילו לנקר הבינוני פנים לבנים פתוחים והאדום דועך מאחור. גם המקור הכבד יותר של הצעיר והאזור האדום העז מתחת לזנב מסגירים אותו. הנקר הגמדי קטן בהרבה, עם גב מפוספס לרוחב, ואין לו אדום מתחת לזנב.
בית גידול
יער נשירים ותיק ועשיר במבנה עם הרבה קליפה גסה ומבוקעת עמוקות: בעיקר אלון אנגלי ואלון ישיב-פרחים, וכן קרפינוס, מילה ותיקה ומטעים של עצים גבוהים ומפותלים. הוא מחפש מזון בחיפוש ובחיטוט בצמרת ולאורך ענפים עבים, ומקיש הרבה פחות מנקרים אחרים, ולכן הוא זקוק לעצים בוגרים ולא לחורשות צעירות בעלות קליפה חלקה. דרומה יותר הוא מעדיף יער ותיק של אלון השעם ושטחי מרעה עם אלונים הדומים ל-dehesa (שטח מרעה מיוער באיבריה, עם אלונים ותיקים מעל עשב מרעה).
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מצפון חצי האי האיברי וממערב אירופה מזרחה עד מזרח אירופה, הבלקן והקווקז, ומעוזו במרכז אירופה ובמזרחה. בחצי האי האיברי הוא ציפור של יערות האלון והאשור הוותיקים בהרי קנטבריה ובפירנאים, עם אוכלוסיות מבודדות דרומה יותר באלון שעם בוגר.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
מרץ והמחצית הראשונה של אפריל, ביער אלון ותיק מיד אחרי הזריחה. עמדו בשקט והקשיבו ל-kwaaeh המיילל; התיפוף לא יעזור כאן, משום שכמעט כולו של הנקר העקוד. עקבו אחר הקול והביטו גבוה בצמרת, שם הציפור נעה לאט לאורך ענפים עבים.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ולמעשה מתפשט במערב אירופה: האוכלוסייה האירופית גדלה ותחום התפוצה נע לצפון-מערב, בסיוע יערות שמותר להם להזדקן ויותר עץ מת עומד. עם זאת, המין נותר תלוי לחלוטין באלונים ותיקים בעלי קליפה גסה; הסבה ליער ייצור צעיר או סילוק עצים ותיקים ונחלשים גורמים להיעלמותו מיד.
שם מדעי
Dendrocoptes medius | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Picus medius; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Dendrocoptes הוגדר ב־1863 על ידי Cabanis & Heine. Dendrocoptes ביוונית, מ-dendron 'עץ' ו-koptō 'להכות'. medius בלטינית 'ביניים', על שם גודל שבין הנקר העקוד לנקר הגמדי. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.