מגלן חום (Plegadis falcinellus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

שותק ברובו. במושבה וכשהוא מוברח הוא משמיע graa נמוך ונוחר וסדרה של צלילי kreh-kreh צרודים, המזכירים חזיר יותר מעוף. מחוץ לעונת הרבייה להקות ניזונות משמיעות לא יותר מרחש רך.

האזנה: קריאות רטינה של להקה ניזונהXC129140

הקלטה: Sudipto Roy — CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

עוף ביצות כהה בגודל בינוני עם רגליים ארוכות ומקור ארוך ומעוקל בהדרגה; הצללית מזהה אותו לפני כל צבע. בנוצת רבייה הגוף ערמוני עמוק, עם ברק ירוק וסגול על הכנפיים והגב הנראה רק באור טוב, וקו דק כחול-לבן תוחם את עור הפנים החשוף בלי להמשיך מעל הכיפה. בנוצת חורף הראש והצוואר מפוספסים בלבן בעדינות והעוף נראה עמום בהרבה. בתעופה הוא מותח צוואר ורגליים ומחליף משקי כנף מהירים בגלישות קצרות, ובדרך כלל נע בטורים או במבנה רופף בצורת וי.

מינים דומים

הכפן שייך לאותה משפחה אך הוא לבן, עם מקור ישר ומורחב בקצהו. לחרמשון הגדול מקור מעוקל באותה מידה, אך הוא מפוספס בחום, בעל שת לבן ועף במשקים איטיים יותר דמויי שחף. ממרחק רב להקה מעופפת עשויה להזכיר קורמורנים; לאלה מקור ישר ומכופף בקצהו, ראש כבד יותר וזנב ארוך יותר. בחלקים ממערב אירופה ומדרומה האיביס הקדוש חולק את אותן בריכות, אך הוא לבן עם ראש שחור חשוף.

בית גידול

ביצות רדודות של מים מתוקים ומליחים עם בוץ פתוח וצמחייה נמוכה: ה-marismas (ביצות הגאות המלוחות בחלקן בשפך הגוודלקיביר), אחו מוצף, שדות אורז, בריכות דגים ושולי לגונות. ניזון בהליכה ובגישוש אחר סרטני נהרות, חיפושיות מים, צפרדעים ותולעים, בדרך כלל בקבוצות של עשרות עד מאות עופות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מרכז הכובד האירופי הוא דרום חצי האי האיברי, שם דוניאנה מחזיקה את המושבה הגדולה ביותר בהפרש ניכר, ואחריה דלתת האברו והביצות של ולנסיה, עם קינון מזדמן בלגונות של אליקנטה. משם התפשט המין צפונה מאז שנות ה-90 ומקנן כיום גם בפרובאנס ובלנגדוק ובחצי האי האיטלקי. בחצי האי האיברי קל לראותו כל השנה, עם הריכוזים הגדולים ביותר בחורף בשדות האורז סביב סביליה ובמריסמה; המספרים משתנים במידה רבה לפי זמינות המים. בצפון-מערב אירופה הוא היה במשך זמן רב נודד תועה נדיר, אך הפך למבקר שנתי במספרים קטנים, בעיקר בין אפריל לאוקטובר; המספרים מגיעים לשיא בשנים שבהן עונת הקינון בדרום הצליחה, וקבוצות קטנות חורפות כיום בדרום-מערב בריטניה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בדוניאנה יש לנסוע למריסמה באל רוסיו: מהטיילת נראים מאות עופות העומדים במרחק קצר בין דצמבר למרץ, ואור הצד של השעה האחרונה לפני השקיעה מבליט בצורה הטובה ביותר את הברק הירוק והסגול. בדלתת האברו שדות האורז מתאימים ביותר מיד אחרי ההצפה במאי, כשהעופות עוקבים אחר הטרקטורים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). באירופה המין הוא אחד המקרים הברורים ביותר של התאוששות: לאחר שנעלם כעוף מקנן איברי בתחילת המאה העשרים, הוא חזר בשנות ה-90 ומושבת דוניאנה גדלה לאלפי זוגות בתוך שנים ספורות. המספרים משתנים בחדות עם מפלסי המים, ובשנים יבשות המושבה נשארת כמעט ריקה. התייבשות המריסמות ושאיבת מי תהום לחקלאות הם האיומים העיקריים.

שם מדעי

Plegadis falcinellus | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Tantalus falcinellus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Plegadis הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Plegadis ביוונית, מ-plēgas, plēgados 'מגל', על שם המקור המעוקל. falcinellus היא צורת הקטנה לטינית של falx, falcis 'מגל': 'מגל קטן', גם כאן על שם המקור. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ג'אווה וסולאווסי.