כל המינים › תרנגולאים › פסיונים וחוגלות › חוגלית אפורה
חוגלית אפורהחוּגְלִית אֲפוֹרָה | Perdix perdix
Patrijs | Gray Partridge | Perdiz pardilla | Rebhuhn | Perdrix grise
החוגלית האפורה היא ציפור של שטחים חקלאיים מסורתיים: עוף ציד עגול, אפור-חום, המעדיף לרוץ על פני לעוף. בשעת בין הערביים זוג משמיע את החריקה החלודה שלו.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
הקריאה היא kierr-ik צרוד וחלוד, כמו שער ישן הנפתח, המושמע בדרך כלל בשעת בין הערביים משביל או משולי שדה. בעת הבהלה הציפורים פורצות ב-rick-rick-rick מהיר. הקולניות ביותר בין פברואר לאפריל, כשזוגות מסמנים את שטחם.
הקלטה: Jochem Verweij — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
עוף ציד קומפקטי עם פנים כתומות-חומות, צוואר וחזה אפורים וצדדים חומים חמים עם דגם תולעים דק. לרוב הציפורים פרסה ערמונית כהה על הבטן, גדולה ומלאה יותר אצל הזכר. בתעופה בולטים צדי הזנב החלודים, יחד עם משקי הכנף המהירים, הנמוכים והמזמזמים מעל רגבי האדמה.
מינים דומים
ברוב צפון ומרכז אירופה אין כמעט מין אחר, אך בדרום אירופה וסביב אתרי שחרור מופיעה החוגלה האדמונית; יש לה פנים לבנות במסגרת שחורה, מקור אדום ופסי צד שחורים חדים. חוגליות אפורות צעירות חוליות אחידות ומפוספסות, ואז הן דומות מאוד לשליו נודד גדול.
בית גידול
שטח חקלאי פתוח בקנה מידה קטן עם שוליים רבים: סוללות תעלות פרועות, גדרות חיות, רצועות עשב בשדות, שדות שלף ורצועות בור. מקננת בצמחייה צפופה ופרועה לאורך שולי שדות. בשבועות הראשונים הגוזלים תלויים לחלוטין בחרקים, ולכן בשולי שדות לא מרוססים ועשירים בעשבים.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מהאיים הבריטיים מזרחה עד מערב סיביר, בצפיפות הגבוהה ביותר במרכז ובמזרח אירופה. בחצי האי האיברי היא מוגבלת לצפון, שבו תת-מין משלה חי בשטחי עשב גבוהים ובסבך רתמה בהרי קנטבריה ובפירנאים.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
יש לסרוק את שולי השטחים החקלאיים בשקיעה במרץ, בנסיעה איטית לאורך דרכי עפר חקלאיות; זוגות קוראים בולטים אז על קרקע חשופה או בשלף. סרקו את השוליים במשקפת: הפנים הכתומות מוארות באור שמש נמוך בעוד הגוף נעלם על רקע הרגבים.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). ברוב מערב אירופה המין ירד בחדות מאז שנות השישים ועדיין נמצא בירידה. הגדלת שדות, אובדן שוליים עשבוניים וזרעיהם, ירידה בחרקים, קציר מוקדם וטריפה כבדה בנוף חשוף – כולם פועלים באותו כיוון.
שם מדעי
Perdix perdix | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Tetrao perdix; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Perdix הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Perdix היא הצורה הלטינית של היוונית perdix, 'חוגלה'. שם המין חוזר על שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.