פלמינגו גדול (Phoenicopterus roseus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

דמוי אווז: ka-ha אנפופי ומפעה ומלמול גרגרני נמוך מלהקות ניזונות, הנישא רחוק מעל מים שטוחים. קבוצות בתעופה קוראות באותה מידה כמו אווזים. נשמע כל השנה, בעוצמה הרבה ביותר סביב מושבות באביב.

האזנה: קריאת תעופהXC432217

הקלטה: Joost van Bruggen — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדול מאוד, ארוך-רגליים וארוך-צוואר במידה קיצונית, ברובו לבן-ורדרד בהיר עם מכסות ארגמניות ואברות שחורות הנראות היטב רק בתעופה. המקור ורוד עם קצה שחור תחום בחדות וכיפוף חזק כלפי מטה; הרגליים ורודות. הצעירים אפורים-חומים עם מקור ורגליים אפורים, ונדרשות להם כמה שנים כדי להפוך לוורודים.

מינים דומים

הפלמינגו הקטן קטן יותר, ורוד עמוק יותר, עם מקור אדום כהה הנראה שחור כולו ממרחק. לפלמינגו הצ'יליאני, המוחזק בהרבה אוספים, רגליים אפורות עם מפרקים אדומים. להקות בצפון-מערב אירופה כוללות את שלושתם, ולכן יש לבדוק תמיד את דגם המקור ואת צבע הרגליים.

בית גידול

מים רדודים מלוחים ומליחים ללא צמחייה: בריכות מלח, לגונות חוף, שפכי נהרות ומלחות מסחריות, שבהן הוא מסנן את הבוץ כשראשו הפוך. מקנן על תלוליות בוץ באיונים שאינם נגישים לטורפי קרקע, וזקוק למפלסי מים יציבים לאורך העונה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מרכזו בים התיכון: פואנטה דה פיידרה, דוניאנה, דלתת האברו, המלחות של סנטה פולה והקמארג, עם מעבר רב של ציפורים בין המושבות; גם לאורך חופי צפון אפריקה, אנטוליה והלבנט. בצפון-מערב אירופה מקננת מושבה מעורבת בצווילברוקר פן, והציפורים ניזונות בדלתה ובים הוואדן; במקומות אחרים בצפון הוא נודד תועה נדיר.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

פואנטה דה פיידרה באפריל ובמאי, כשאלפים מקננים: הגיעו מוקדם, לפני שאובך החום פוגם בראות. בחורף המלחות של סנטה פולה ודלתת האברו מאפשרות תצפית ממרחק קצר ובאור ערב טוב. בצפון-מערב אירופה החודשים אוגוסט עד אוקטובר בדלתה הם הטובים ביותר, כשאור הערב הנמוך מבליט את הוורוד.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). המין גדל באירופה מאז שהמושבות העיקריות זכו להגנה קפדנית ואתרי הפקת המלח המשיכו לפעול. הוא נשאר פגיע בשל התלות במספר קטן מאוד של אתרי קינון: שנה יבשה אחת או הפרעה חמורה אחת עלולות לעלות בעונה שלמה. הרעלת עופרת וניהול מפלסי המים משפיעים במקומות מסוימים.

שם מדעי

Phoenicopterus roseus | Pallas, 1811

Pallas תיאר את המין ב־1811 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Phoenicopterus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Phoenicopterus ביוונית, מ-phoinix 'ארגמן' ו-pteron 'נוצה', כלומר 'אדום-נוצה'. roseus בלטינית 'ורוד', על שם הנוצות הוורודות החיוורות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר אורל.