כל המינים › ברווזאים › ברווזים, אווזים וברבורים › אווז לבן-מצח

אווז לבן-מצחאַווָז לָבָן-מֵצַח | Anser albifrons

Kolgans | Greater White-Fronted Goose | Ánsar careto | Blässgans | Oie rieuse

האווז לבן-המצח הוא אווז חורף של השפלה לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני, המגיע בלהקות קוראות בקול גבוה מעל אחו לח. המצח הלבן ופסי הבטן השחורים מזהים אותו ממרחק ניכר.

אווז לבן-מצח (Anser albifrons)
צילום ראשי · צילום: Frank Schulenburg — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

תת־מינים

אווז לבן-מצח, תת-מין flavirostris, אווז לבן-מצח גרינלנדי
תת-מין flavirostris, אווז לבן-מצח גרינלנדי · צילום: MPF — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

קול

קריאה גבוהה בת שתי הברות, מקרקרת במהירות, kyo-lyok, מוזיקלית וצווחנית יותר מהגעייה הצרודה של האווז האפור. אלפים יחד יוצרים מקהלה מתגלגלת וצוחקת. נשמע בעיקר כשהלהקות ממריאות עם שחר ובזמן הנדידה באוקטובר ובפברואר.

האזנה: קריאת תעופה ליליתXC528351

הקלטה: Jens Loose — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

אווז בינוני אפור-חום עם מקור ורוד קצר, רגליים כתומות וכתם לבן סביב בסיס המקור. על הבטן פסים שחורים לא סדירים, בדגם שונה אצל כל פרט. לצעירים בסתיו אין לא כתם לבן ולא פסי בטן, והם המלכודת העיקרית; הם רוכשים את הסימנים בהדרגה במהלך החורף. תת-המין הגרינלנדי flavirostris, החורף בעיקר במערב האיים הבריטיים ומגיע לעתים רחוקות מזרחה יותר, כהה יותר ומפוספס בכבדות רבה יותר, עם מקור כתום-צהוב במקום ורוד.

מינים דומים

אווז לבן-מצח קטן קטן יותר וקצר מקור, עם טבעת עין צהובה, כתם לבן הנמשך אל מאחורי העין וקצות כנפיים הבולטים מעבר לזנב. לאווז השדות אין כתם לבן, ויש לו ראש כהה ומקור שחור-כתום. האווז האפור בהיר ומסיבי יותר, עם מקור ורוד או כתום כולו וכנפיים קדמיות אפורות-בהירות.

בית גידול

חורף בשטחי עשב, דגני חורף ושלפי תירס וסלק סוכר, ובאחו מוצף בפשטי הצפה. לן במים פתוחים רדודים, באגמים, בפלגים ובשרטונות חול. מקנן בטונדרה הארקטית של צפון אירופה ושל סיביר, בצמחיית גומא לחה לאורך נהרות ואגמים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

האוכלוסייה האירופית מקננת באזור הארקטי של אירואסיה וחורפת כמעט כולה בצפון-מערב ובמרכז אירופה, והשפלה לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני היא אזור החריפה החשוב ביותר בעולם. בחצי האי האיברי הוא מבקר נדיר, עם פרטים מעטים בביצות בצפון ולעתים בדלתת האברו בחורפים קשים.

  • יציב
  • קינון (קיץ)
  • חורף
  • נדידה
  • כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

נסעו בפשטי הצפה ובפולדרים בדצמבר או בינואר והיו שם בזריחה, כשהלהקות עוברות מאתר הלינה לשטחי העשב. לאחר מכן סרקו את הלהקות אחר ציפורים קטנות במידה בולטת עם טבעת עין צהובה: אווזים לבני-מצח קטנים מסתתרים ביניהן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). המספרים עלו בחדות במשך עשרות שנים בזכות הגנה ושטחים חקלאיים עשירים בנוטריינטים, אך הצלחת הקינון משתנה מאוד עם מזג האוויר הארקטי ומחזורי הלמינג. המגמה התייצבה לאחרונה, ותפוצת החריפה נעה מזרחה. סכסוכים עם החקלאות ולחץ ציד במזרח אירופה עומדים כיום במרכז הדיון על הממשק.

שם מדעי

Anser albifrons | (Scopoli, 1769)

Scopoli תיאר את המין ב־1769 בשם Branta albifrons; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Anser הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Anser היא המילה הלטינית ל'אווז'. albifrons היא מילה לטינית, מן albus 'לבן' וfrons 'מצח', על שם הכתם הלבן סביב בסיס המקור. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון איטליה.