עקב עיטי (Buteo rufinus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כמעט תמיד שקט הרחק מהטריטוריה. ליד הקן ובחיזור הוא משמיע peeeeh-ah ממושך, צרוד ונמוך יותר מקריאת המיאו של עקב החורף, עם פתיחה צורמת הקרובה יותר לעורב. בעת הפרעה הוא מוסיף סדרה קצרה וחדה של keh-keh-keh. נודד תועה בצפון-מערב אירופה כמעט אינו נשמע.

האזנה: קריאהXC1078341

הקלטה: Mischa Keijmel — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

גדול וכבד יותר מעקב חורף, עם כנפיים ארוכות ורחבות, זרוע ארוכה וזנב ארוך יחסית; הראש בולט בבירור לפני הכנף. הוא דואה בכנפיים בצורת V מובהקת ומשק כנפיו איטי וכבד, יותר כשל עיט קטן מאשר כשל עקב. בטיפוס הבהיר הנפוץ הראש והחזה שמנתיים עד אוקר-בהיר, ואילו הבטן והמכנסיים אדמוניים-כהים עד כמעט שחורים, כך שכתם הבטן הכהה בולט בחדות מול החזה הבהיר. הצד התחתון של הכנף לבן ברובו, עם כתמי שורש-כף שחורים גדולים ושפה אחורית כהה; מלמעלה נראה שדה בהיר בבסיס האברות הראשוניות. זנב הבוגר כתום-חום עד אדום-חלוד אחיד ללא פסים, ומלמטה נראה לעתים קרובות לבן כמעט שקוף. הצעירים עמומים יותר וחומים-צהבהבים חמים, עם זנב בעל פסים דקים וחלשים ופחות כתום, שפה אחורית כהה צרה יותר וקשתית בהירה. קיים גם מופע כהה, חום-שחור כמעט אחיד, שבו השדה הבהיר באברות הראשוניות נותר נקודת האחיזה לזיהוי.

מינים דומים

עקב החורף הוא קנה המידה, וההבדל מתחיל במבנה: הוא קומפקטי, עם כנפיים רחבות ומעוגלות, זנב קצר ורחב וראש שכמעט אינו בולט, ואילו העקב העיטי גדול ממנו במידה אחת, ארוך יותר בכנף ובזרוע, ומחזיק את הראש רחוק יותר לפנים. הזנב מכריע. אצל עקב עיטי בוגר הוא כתום-חום אחיד וללא פסים; אצל עקב חורף הוא תמיד מפוספס בדקיקות עם פס קצה כהה, בהיר ככל שתהיה הציפור. גם לעקב חורף בהיר יש כתמי שורש-כף כהים וראש בהיר, אך הסימנים הכהים בצדו התחתון יוצרים פס שבור בצורת U לרוחב החזה, גבוה ורופף יותר מכתם הבטן הכהה והמרוכז של העקב העיטי. העקב שעיר-הרגל דומה באופן מבלבל על הנייר: ראש בהיר, כתם בטן כהה וכתמי שורש-כף שחורים גדולים על כנף תחתונה לבנה. גם כאן הזנב מכריע: לבן נקי בבסיסו עם פס קצה שחור רחב וחד-תחום אצל שעיר-הרגל, כתום-חום וללא פס אצל העיטי. יש לשים לב גם להתנהגות ולמשק הכנף: עקב שעיר-רגל מרחף במקום ברוח דקות ארוכות, ואילו עקב עיטי מרחף במקום רק לעתים רחוקות ודואה במשק איטי וכבד יותר ובצורת V עמוקה יותר. הקשים ביותר הם צעירי העקב העיטי, משום שזנבם בהיר יותר ובעל פסים מטושטשים; אז יש להסתמך על הגודל, הזרוע הארוכה, המקור הכבד והרגליים הארוכות הנראות חשופות. ממרחק עשויים עיט חורש צעיר או עיט צפרדעים צעיר להיכנס לרגע לשיקול בשל הגלישה בכנפיים מורמות ובסיסי האברות הראשוניות הבהירים, אך לאלה כף כנף ארוכה בהרבה, זנב קצר יותר וגוף כהה ואחיד יותר.

בית גידול

שטח יבש, פתוח וגבעי: ערבה וחצי-מדבר, מדרונות חשופים עם רצועות סלע, ערוצים וגבעות שטוחות-ראש, שטחי דגנים נרחבים עם שדות בור, ובצפון אפריקה שולי ואדיות ונאות מדבר. הוא מקנן על מדף סלע, בעץ נמוך או על עמוד חשמל. הוא צד מעמדת תצפית, מבליטת סלע או בגלישה נמוכה לאורך המדרון, וטורף סנאי קרקע, נברנים וארנבות צעירות, וכן לטאות, נחשים וחרקים גדולים; ליד נבלות הוא מצטרף לדיות ולנשרים ללא היסוס.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בדרום-מזרח אירופה, במזרח הים התיכון ובמרכז אסיה: הבלקן, אנטוליה, קפריסין והלבנט, הקווקז, הערבות הדרומיות של מזרח אירופה, הרמה האיראנית ומזרחה משם, ובנוסף תת-המין cirtensis בצפון אפריקה ובחצי האי ערב. ציפורים צפוניות ומזרחיות נודדות למזרח אפריקה ולמזרח התיכון, ואילו האוכלוסיות הדרומיות נשארות ברובן במקומן. בדרום-מזרח אירופה המין גדל במספרו והתפשט צפונה בעשורים האחרונים. מערבה וצפונה יותר הוא נודד תועה: בחצי האי האיברי, עם תצפיות באנדלוסיה, במורסיה ובאיים הקנריים, והוא נחשב תושב קבע רק בסאוטה; בצפון-מערב אירופה הוא נדיר מאוד, כולל ציפור אחת שחרפה באותו מקום בחוף הים הצפוני שלוש שנים ברציפות.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

חפשו אותו בתחום תפוצתו. נסעו בגבעות הפתוחות של תרקיה, בלסבוס או בערבות של מזרח הבלקן במרץ, באפריל או במאי וסרקו מדרונות, רצועות סלע ועמודי חשמל; בבוקר שמשי הוא ממריא מעצמו והזנב הכתום נראה בבירור מול האור. אם נמצא עקב גדול בהיר-ראש צפונה או מערבה יותר, מחוץ לתחום הקינון, צלמו אותו מאחור בזמן שהוא מתרחק: הזנב הוא הסימן היחיד המכריע במקרה כזה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תפוצה רחבה ואוכלוסייה אירופית יציבה עד עולה מעט; בדרום-מזרח אירופה גדלו בעשורים האחרונים הן המספרים והן התפוצה באופן ברור. עם זאת, הרעלה מפיתיונות המונחים באופן לא חוקי, התחשמלות על עמודי מתח בינוני וירי לא חוקי משפיעים במידה רבה במקומות מסוימים. הפיכת ערבות ושטחי דגנים אקסטנסיביים לחקלאות אינטנסיבית או למטעים גורמת לאובדן שטחי ציד, ובצפון אפריקה קינים נשדדים לצורכי בזייה.

שם מדעי

Buteo rufinus | (Cretzschmar, 1829)

Cretzschmar תיאר את המין ב־1829 בשם Falco rufinus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Buteo הוגדר ב־1799 על ידי De Lacépède. Buteo היא המילה הלטינית לעקב. rufinus בלטינית 'אדמדם', מ-rufus 'אדום', על שם הנוצות בגוון חלודה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נוביה העליונה, סודן.