זרון אמריקניזָרוֹן אֲמֵרִיקָנִי | Circus hudsonius

קול

שותק הרחק מאזורי הקינון, ונודד תועה באירופה אינו נשמע. בביצות הקינון בצפון אמריקה הזכר משמיע kek-kek-kek-kek מהיר ומפטפט בתצוגה ובהגנה על הקן, והנקבה peee-yew מתלונן ועיקש בעת העברת מזון. קריאות אלה זהות למעשה לאלה של הזרון התכול ואינן מועילות להבחנה בין השניים.

זיהוי

זרון במבנה הזרון התכול: כנפיים ארוכות המוחזקות ב-V רדוד, זנב ארוך, ותעופת סריקה איטית ומתנודדת נמוך מעל שטח פתוח. הזכר הבוגר אפור בהיר מלמעלה ולבן מלמטה, עם קצה כנף שחור, כנסת לבנה, ובשונה מהזרון התכול, פיזור של נקודות חלודות קטנות בצדדים ובבטן ושוליים אחוריים כהים ומוגדרים יותר בתחתית הכנף. הנקבה הבוגרת חומה כהה מלמעלה עם מכסות מנומרות בחום בהיר, זנב מפוספס בחוזקה, כנסת לבנה וחלק תחתון חום-בהיר מפוספס בכבדות. הצעיר הוא הנוצה המגיעה לאירופה לעתים הקרובות ביותר וזו שכדאי לשנן: כתום-אדמדם עמוק מלמטה, כמעט ללא פסים לרוחב הבטן כשהפסים הכהים מוגבלים לצדי החזה ולצדדים, פנים כהות עם הקפה בהירה בולטת סביב העין וצווארון כהה רחב הסוגר סביב הצוואר, ותחתית כנף מנוגדת שבה האברות המשניות השחרחרות יוצרות פס כהה אחיד מול אברות ראשוניות בהירות ומפוספסות דק. לזכרים צעירים קשתית ירקרקה-צהובה בהירה, לנקבות צעירות קשתית כהה. במבנה הכנף נראית מעט ארוכה וצרה יותר מזו של הזרון התכול, והאברה הראשונית החיצונית ארוכה דיה כך שבדרך כלל ניתן לספור חמש אצבעות.

מינים דומים

הכול תלוי בזרון התכול (Circus cyaneus), ונקודת המוצא היא ששני המינים חופפים כמעט בכל סימן, כך שלא מעט פרטים פשוט אינם ניתנים לזיהוי. הזכרים הבוגרים הם הזוג הקל יותר: לזכר הזרון האמריקני נקודות חלודות בצדדים, בבטן ובמכסות תחתית הכנף, במקום שבו זכר הזרון התכול לבן נקי, ושוליים אחוריים כהים וחדים יותר בתחתית הכנף, בעוד שאצל הזרון התכול השוליים האחוריים אפורים ומטושטשים. אצל נקבות ובעיקר אצל צעירים יש לבחון מכלול סימנים ולא סימן יחיד. צבע החלק התחתון: הזרון האמריקני הצעיר כתום-אדמדם עמוק וברובו ללא פסים בבטן, כשהפסים הכהים מוגבלים לצדי החזה, בעוד הזרון התכול הצעיר חום-בהיר יותר ומפוספס לאורך כל הבטן והצדדים. ניגוד תחתית הכנף: לזרון האמריקני אברות משניות שחרחרות היוצרות פס כהה אחיד מול אברות ראשוניות בהירות, ניגוד שהזרון התכול אינו מגיע אליו, שכן הוא מפוספס גס לכל רוחב כף הכנף והזרוע. ראש: לזרון האמריקני פנים כהות ומנוגדות יותר עם הקפת עין בהירה בולטת יותר וצווארון כהה רחב סביב הצוואר. כנסת: הכתם הלבן קטן, מרובע וחד-גבולות יותר בזרון האמריקני, גדול ובעל שוליים מטושטשים יותר בזרון התכול. אברות ראשוניות: האברה החיצונית ארוכה יותר בזרון האמריקני, כך שבדרך כלל ניתן לספור חמש אצבעות, בעוד שאצל זרונים תכולים רבים הנוצה החיצונית קצרה יותר ורק ארבע בולטות באמת – הבדל של מידה, לא הוכחה. קיימים זרונים תכולים צעירים בגוון אדמדם, והם אחראים לרוב הדיווחים שאינם מאושרים, ולכן יש להתייחס לכל מועמד כזרון תכול עד שכמה סימנים מצביעים לאותו כיוון, ולצלם ככל האפשר את תחתית הכנף הפרושה ואת הכנסת. שאר הזרונים האפורים מהווים בעיה קטנה יותר: זרון הפס (Circus pygargus) דק יותר עם כנף מחודדת, רק ארבע אברות ראשוניות מאוצבעות ושני פסים כהים בתחתית הכנף, וזרון השדות (Circus macrourus) בהיר יותר עם טריז שחור צר על ארבע האברות הראשוניות החיצוניות וצווארון בהיר צר הסוגר סביב הצוואר.

בית גידול

ביצות מים מתוקים ומליחים, כרי עשב לחים, ערבה ועשב פרא, שטחי כריתה צעירים, ובחורף שדות שלפים, ביצות מלח ודיונות חוף. מקנן על הקרקע בצמחייה נמוכה וצפופה ולן בקבוצות על הקרקע מחוץ לעונת הקינון, בדיוק כמו הזרון התכול. כמעט כל הנודדים התועים באירופה נמצאו בשטחי חוף לחים וחסרי עצים: מכאיר באיים, ביצות מלח, מרעה גס וביצות מיובשות.

תפוצה ונדידה

מקנן לרוחב כל צפון אמריקה הצפונית, כולל אלסקה, וחורף מהחלקים הדרומיים של תחום הקינון ועד מרכז אמריקה וצפון דרום אמריקה. בתחום המפה נודד תועה ממשי, ללא קינון, ללא חריפה סדירה וללא מעבר סדיר. כמעט כל התצפיות מהאיים הבריטיים, וביבשת אירופה המין כמעט לא תועד. כל מספר המצוטט יש לקרוא כזמני, משום שתקן הזיהוי הוחמר ככל שהנוצות נעשו מוכרות יותר.

איך ומתי לחפש

באופן מעשי מוצאים עוף זה בבדיקת זרונים תכולים ולא בחיפוש אחר זרון אמריקני. באוקטובר ובנובמבר באי מערבי – איי סילי, ההברידים החיצוניים, מערב אירלנד – יש לבדוק כל זרון חום הסורק את המכאיר ולצלם את תחתית הכנף כשהוא מטה את גופו: הפס הכהה האחיד של האברות המשניות מול אברות ראשוניות בהירות הוא המבדיל מועמד מהזרונים התכולים הצעירים האדמדמים הרבים. יש לרשום את הבטן, את דגם הפנים ואת הכנסת בסדר הזה, ולקבל שעוף שנראה פעם אחת, לזמן קצר ומלמטה, אינו ניתן לזיהוי.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך המספרים בצפון אמריקה ירדו בעשורים האחרונים עם ניקוז וחריש של ערבות, כרי עשב לחים וביצות. שאריות חומרי הדברה דילדלו קשות את קליפות הביצים באמצע המאה ה-20 ונותרו דאגת רקע. בהקשר האירופי שאלות השימור שייכות כולן לצפון אמריקה; באירופה עצמה המין הוא תצפיות ספורות, והבעיה המעשית היא שחלק לא ידוע מהנודדים התועים חולף ללא זיהוי בין זרונים תכולים חורפים.

שם מדעי

Circus hudsonius | (Linnaeus, 1766) (GBIF: Circus cyaneus)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Falco hudsonius; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Circus הוגדר ב־1799 על ידי De Lacépède. Circus מהיוונית העתיקה kirkos, עוף דורס שנקרא על שם מעופו המעגלי. hudsonius מתייחס למפרץ הדסון בקנדה, אתר הטיפוס. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מפרץ הדסון.