חמסן רחב-אברה (Stercorarius pomarinus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הרחק מהמושבה הוא שותק: ציפור העוברת לאורך חוף הים הצפוני חולפת ללא קול, וזו התמונה הרגילה. בטונדרה הסיבירית מעופות טריטוריאליים מלווים ב-wek-wek צרוד ונובח, והתקפות על פולשים בצליל אנפופי קצר. מאחר שהמפגש האירופי עם המין הוא כמעט כולו בתצפית ים, לקולו אין תועלת מעשית לצופה בשטח כאן.

האזנה: קריאהXC1060884

הקלטה: Benjamin Drillat — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

חסון ועבה גוף, עם בסיס כנף רחב, ראש כבד ומקור עבה ודו-גוני בבירור שקצהו הכהה מכסה כמחצית מאורכו. משקי הכנף איטיים ונוקשים יותר משל החמסן הטפיל, והצללית מזכירה חמסן גדול קטן יותר מאשר שחף. לבוגרים בהירים כיפה שחורה, צדי צוואר צהובים, פס חזה כהה רחב ומלא וצדדים ומכסות זנב תחתונות מפוספסים לרוחב בכבדות; שתי נוצות הזנב המרכזיות מוארכות, מורחבות בקצה ומפותלות סביב צירן, כך שהן נראות ככפות או ככתמים – בסתיו הן לעתים קרובות שבורות או נשרו. הצעירים חומים-אפרפרים קרים יותר מצעיר החמסן הטפיל, עם ראש אחיד בבירור, מכסות זנב עליונות ותחתונות מפוספסות לרוחב בחוזקה ובליטת זנב קהה; הסימן הטוב ביותר בגיל זה הוא הכתם הלבן הכפול בכנף התחתונה, הנוצר מבסיסי אברות ראשוניות בהירים יחד עם מכסות גדולות בהירות של האברות הראשוניות.

מינים דומים

החמסן הטפיל דק יותר, עם כף יד צרה יותר, משקי כנף מהירים יותר, מקור דק יותר ונוצות זנב מוארכות מחודדות וישרות; צעיריו חמים ואדמדמים יותר, ראשם מפוספס בבירור ויש להם רק כתם לבן אחד בכנף התחתונה. החמסן הגדול גדול ורחב עוד יותר, חום כהה אחיד, ללא חלק תחתון בהיר ועם כתמי כנף לבנים גדולים בהרבה. החמסן הזנבתן קטן ודק בהרבה, עם גב אפור וכמעט ללא לבן בכף היד. חמסן כהה וכבד עם כתם כפול בכנף התחתונה ובסיס מקור בהיר ועבה באוקטובר הוא כמעט תמיד מין זה.

בית גידול

מקנן בטונדרת חוף רטובה ונמוכה בסיביר ובצפון אמריקה, וצד כמעט רק למינגים; בשנים דלות למינגים אינו מקנן ומבלה את הקיץ בנדודים בים. מחרף בימים טרופיים וסובטרופיים, לרוב מעל המדף היבשתי ולא הרחק מהיבשה. בנדידה הוא גוזל משחפים ומאוקים את שללם, אוכל נבלות ועוקב בקביעות אחר ספינות דיג – בשונה מהחמסן הזנבתן, המצטרף אליהן לעתים רחוקות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

עמודת המים הפלגית

תפוצה ונדידה

אינו מקנן באירופה; כל התצפיות באירופה הן של נודדים מסיביר ומגרינלנד. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני אוקטובר ותחילת נובמבר הם לב העונה, במספרים המשתנים מאוד משנה לשנה. בחצי האי האיברי הוא נראה בעיקר מול חופי חבל הבסקים וגליסיה ובמצר גיברלטר, עם שיא סתווי באוקטובר ובנובמבר ומדי פעם פרט מחרף.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

חכו למזג האוויר ולא לתאריך: רוח מערבית עד צפון-מערבית יציבה בעוצמה 6 ומעלה במחצית השנייה של אוקטובר נותנת את הסיכויים הטובים ביותר, בעיקר סביב גאות עולה. בחרו נקודת תצפית עם מים עמוקים קרוב לחוף וסרקו נמוך מעל הגלים – החמסנים רחבי-האברה עפים בכבדות ובקו ישר, לעתים קרובות בנפרד מזרם השחפים. בשנות פלישה בוגרים עשויים להישאר ימים מעל שטחי דיג רדודים כמו הברויינה בנק, ונצפים טוב יותר מסירה מאשר מהחוף.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית גדולה אך משתנה מאוד. המספרים המגיעים לאירופה תלויים כמעט לגמרי במחזור הלמינגים בסיביר, והיחלשות מחזור זה בחורפים ארקטיים מתונים ורטובים יותר היא האיום העיקרי לטווח ארוך. בים, לכידה אגבית בדיג היא גורם מקומי אך אינה קובעת את המגמה.

שם מדעי

Stercorarius pomarinus | (Temminck, 1815)

Temminck תיאר את המין ב־1815 בשם Lestris pomarinus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Stercorarius הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Stercorarius בלטינית 'של זבל', מ-stercus 'זבל': המזון שעופות ים פולטים כשחמסנים רודפים אחריהם נחשב בעבר להפרשות. pomarinus מקצר את היוונית pōma 'מכסה' ו-rhis 'נחיריים': הנחיריים נמצאים מתחת לדונג הקרני שעל המקור. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אירופה הארקטית.