חופית ימית (Calidris maritima) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בדרך כלל שקטה; רוב הקולות נשמעים כשקבוצה ממריאה. קריאת התעופה היא kwit-weet קצר וצורם מעט, נמוך ומלא יותר מזה של החופית האלפינית, לעתים נמשך ל-prrrt מתגלגל ורך. מריבות על הסלעים מפיקות צפצוף אנפפי קצר. בתחום החריפה אלה כל הקולות שסביר לשמוע; שיר הטריל נשאר באזורי הקינון הצפוניים.

האזנה: קריאהXC905748

הקלטה: Jochem Verweij — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto

זיהוי

חופית גוצה וקצרת רגליים הנראית כהה ואפורה-צפחה, עם בטן לבנה התחומה בחדות וכתמים כהים גסים לאורך הצדדים. המקור מעוקל מעט עם בסיס צהוב עמום עד כתום, והרגליים הקצרות למדי צהובות-אוכרה עד כתומות; שני הצבעים הללו יחד הם האישור המהיר ביותר ממרחק. בחורף הראש, החזה והגב כמעט אפורים כהים אחידים עם שוליים בהירים דקים בלבד; בקיץ נוצות הכתף מקבלות שוליים אדמדמים והחזה מפוספס יותר בכבדות. צעירים בסתיו נראים בעלי ניגוד רב בהרבה, עם שוליים לבנים וחלודים מסודרים לכל המכסות. בתעופה פס כנף לבן צר ושת כהה עם צדדים לבנים, ותעופה מהירה ונמוכה, חותכת, מעל המים.

מינים דומים

החופית האלפינית היא הטעות הנפוצה ביותר על סוללות ים: יש לה רגליים שחורות ומקור ארוך יותר ומעוקל באופן אחיד יותר, ללא בסיס צהוב. האבנית חולקת לעתים קרובות את אותן אבנים וגם לה רגליים כתומות, אך היא מנוגדת בהרבה בדגמה ובעלת מקור קצר, טריזי ומחודד. החופית הלהקנית גדולה יותר, אפורה בהירה יותר, עם רגליים ירקרקות ומקור ישר. החופית הלבנה לבנה בהרבה, חסרה אצבע אחורית ונשארת בחופי חול ולא על סלע.

השוואת חופיות, חרטומיות ומינים קרובים: מקור, רגליים, פס כנף ושת

בית גידול

חופים סלעיים וכל מה שמחקה אותם: מחסומי גלים, מזחי נמל, רציפים, חיפויי בזלת וסוללות אבן המכוסות מולים ובלוטי ים. היא ניזונה באזור שהגלים רק נוגעים בו, ומלקטת חלזונות ים, מולים קטנים, שבלולים וסרטנאים מעל האצות. חופי חול ומישורי בוץ נמנעים; בחוף ללא אבן המין נעדר. באזורי הקינון היא עוברת לטונדרה יבשה, למישורי חצץ ולמדרונות הרים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקננת באיסלנד, בהרי סקנדינביה, בסוולברד, באזור הארקטי האירופי ובאזור הארקטי של מזרח צפון אמריקה, וחורפת לאורך החופים הסלעיים של צפון האוקיינוס האטלנטי דרומה עד חצי האי האיברי. חופי הים הצפוני הדרומיים נמצאים בשוליים הדרומיים של תחום החריפה הסדיר: הציפורים שם משתמשות בחוף הקשה המלאכותי באיימאוידן, בסחווינינגן, באפסלויטדייק, בבראוורסדאם ובמפעלי הדלתא. בחצי האי האיברי היא מבקרת חורף לא נפוצה, מוגבלת בעיקר לחופים הסלעיים של גליסיה, אסטוריאס וקנטבריה, ונדירה דרומה משם.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בין נובמבר לפברואר יש ללכת לאורך הצד הפונה לים של מזח בזמן גאות עולה ולסרוק את האבנים הרטובות ממש מעל קו הגלים. הציפורים זזות מעט והן בדיוק בגוון האפור של הבזלת; בדרך כלל מבחינים תחילה בתנועה ורק אחר כך בציפור. בשיא הגאות הן נסוגות לראש הסוללה ומתקבצות, מה שמקל על ספירה ועל השוואה לאבניות. רוח מערבית הדוחפת מים במעלה האבנים מעלה אותן גבוה יותר ולתצפית טובה יותר.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום קינון רחב סביב האזור הארקטי. עם זאת, אוכלוסיית החורף במערב אירופה נמצאת בירידה. נראה שחורפים מתונים יותר מאפשרים לציפורים להישאר צפונה יותר. במקומות מסוימים יש השפעה גם להפרעה מדייגים ומהולכי רגל על הסוללות, ולהחלפת סוללות אבן גסות בבטון חלק.

שם מדעי

Calidris maritima | (Brünnich, 1764)

Brünnich תיאר את המין ב־1764 בשם Tringa maritima; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calidris הוגדר ב־1804 על ידי Merrem. Calidris נגזר מהיוונית העתיקה kalidris או skalidris, שם שבו השתמש אריסטו לעוף אפור לא מזוהה של שפת המים. maritima בלטינית 'של הים', מ-mare 'ים', על שם חייו בחופים סלעיים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־כריסטיאנסה, דנמרק.