תחמס חום-צווארוןתַּחְמָס חוּם-צַווְּארוֹן | Caprimulgus ruficollis

קול

השיר הוא נקישה מכנית וחוזרת, kutok kutok kutok, כמו חטיבת עצים מרחוק או הקפצת כדור על אבן; הוא נמשך דקות ומתגבר ונחלש כשהציפור מסובבת את ראשה. אין בו דבר מן הטרטור המתמשך rrrrrrrrrr של התחמס האירופי. בחיזור הציפור משמיעה גם נקישה יבשה כשהכנפיים נפגשות מעל הגב.

זיהוי

גדול בכחמישה-עשר אחוזים מהתחמס האירופי, בהיר וחולי יותר, עם דגם גלים דק על רקע אפור בהיר. הסימן המכריע הוא הצווארון החלודי סביב העורף וצדי הצוואר, חם ורווי יותר מכל גוון של המין האירופי, יחד עם כתם גרון לבן ותחום בחדות. הכתמים הלבנים על שלוש האברות הראשוניות החיצוניות ובפינות הזנב מצויים בשני הזוויגים, אם כי אצל הנקבה הם עמומים יותר ושוליהם מטושטשים יותר. הכנפיים והזנב ארוכים, והתעופה איטית, קלה ושקטה.

מינים דומים

התחמס האירופי הוא סכנת הבלבול הממשית היחידה: קטן, אפור וכהה יותר, ללא הצווארון החלודי, ועם לבן באברות ובפינות הזנב רק אצל הזכר – לנקבה אין לבן כלל. הקול מבחין בין השניים מיד: טרטור מתמשך אצל התחמס האירופי, נקישה חוזרת אצל התחמס חום-הצווארון. במקומות שבהם השניים חופפים במרכז חצי האי האיברי יש לבחון את הצווארון ואת הגוון הכללי של הנוצה.

בית גידול

שטח ים-תיכוני יבש, חם ומישורי: בתות של לוטם, אלה ורתמה, יערות אורן פתוחים על חול, גריגה, דהסה מדוללת, ערוצים יבשים ומישורים אבניים, ושולי מטעי זית ושקד. ביום נח על הקרקע או לאורך ענף נמוך, וצד עשים וחיפושיות מעל קרחות, פסי מניעת שריפות וכבישים, שבהם המשטח החשוף מקל על הציד.

תפוצה ונדידה

מקנן כמעט רק בחצי האי האיברי ובמגרב. בחצי האי הוא נעדר מהצפון הלח; הוא מגיע בין סוף מרץ למאי ועוזב בין אמצע אוגוסט לאמצע אוקטובר, וחורף באזור הסאהל שבמערב אפריקה הטרופית. המין נסוג דרומה וכמעט אינו מופיע מעל צפון-מערב אירופה. לכל צפון-מערב אירופה אין יותר מתצפיות מאושרות ספורות, כולן של תת-המין האיברי.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בין מאי ליולי, בדוניאנה, בסיירה דה אנדוחר או במישורי אקסטרמדורה, יש לנסוע לאט לאורך דרך חולית או כביש צדדי החל משעה לאחר השקיעה: הציפורים יושבות על המשטח שעדיין חם, ופנסי הרכב קולטים את ההחזר האדום מעיניהן. לאחר מכן יש לכבות את המנוע ולהקשיב; הנקישה של הזכר נשמעת למרחק של כמה מאות מטרים.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). בחצי האי האיברי המספרים יורדים לאט בשל תיעוש החקלאות, אובדן בתות וחרקים גדולים, ובעיקר בשל דריסה בכבישים: ההרגל לנוח על אספלט חם הופך את המין לפגיע מאוד לתנועה הלילית.

שם מדעי

Caprimulgus ruficollis | Temminck, 1820

Temminck תיאר את המין ב־1820 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Caprimulgus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Caprimulgus בלטינית, מ-capra 'עז' ו-mulgere 'לחלוב', על שם האמונה העתיקה שתחמסים יונקים מעזים בלילה. ruficollis בלטינית, מ-rufus 'אדום' ו-collum 'צוואר', על שם צווארון הצוואר החלוד. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אלחסירס, ספרד.