גיבתון סוף (Emberiza schoeniclus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

השיר קצר, מקוטע ואיטי: tseee… tseee… tseee-tsississ, שניים או שלושה צלילים נפרדים ואחריהם סיום מהיר. הוא שר ממרץ עד יולי מראש קנה-סוף, מענף ערבה או מעמוד גדר. הקריאה מכריעה יותר מהשיר: tseeoo מתלונן ויורד, הנמוג בסופו, ו-tsik חד כשהציפור מוטרדת.

האזנה: שירהXC1105574

הקלטה: Kevin Guille — CC0 · xeno-canto

זיהוי

גיבתון דק עם זנב ארוך למדי ומפוצל, ולבן בשתי נוצות הזנב החיצוניות. לזכר בקיץ ראש וגרון שחורים, צווארון לבן רחב ופס לבן מתחת לשפם המפריד בין הברדס השחור לסינר השחור; הגב העליון חום חם עם פסים שחורים, והשת חום-אפרפר. בחורף השחור מכוסה בשולי נוצות חומים ונראה רק שריד של המסכה, ושחיקת השוליים מחזירה אותה עד מרץ. הנקבה והצעיר חומים ומפוספסים, עם פס גבה שמנתי, פס בהיר מתחת לשפם ומתחתיו פס לסת כהה המתרחב לכיוון הצוואר. המכסות הקטנות ערמוניות והבטן לבנה עם צדדים מפוספסים.

מינים דומים

הזכר בקיץ קל לזיהוי; הקושי הוא בציפורים החומות. שני דברים מכריעים: פס הלסת והזנב. לגיבתון הסוף פס לסת כהה וחד מתחת לפס בהיר שמתחת לשפם, ולבן בשתי נוצות הזנב החיצוניות מול שת חום-אפרפר. הגיבתון הצהוב גדול וארוך זנב יותר, עם שת ערמוני חם ותמיד מעט צהוב בבטן או מתחת לזנב. הגיבתון העפרוני מסיבי, אחיד ראש וחסר לבן בזנב. באור חלש פפיונים מזוהים בטעות כגיבתוני סוף, אך מקורם דק ומחודד ולא קצר וחרוטי. גיבתוני הסוף הדרומיים של חצי האי האיברי, חצי האי האיטלקי ואנטוליה בולטים מיד במקורם העבה והתפוח ובנוצותיהם הבהירות יותר.

בית גידול

שולי קני סוף לאורך בריכות, סוללות וערוצים, ביצות המתמלאות בסחף, מרבדי גומא ושטחים מוזנחים לחים עם ערבות צעירות. הוא זקוק לגבעולי קנה-סוף ותיקים וחזקים כדי לקנן נמוך ביניהם, לעמדות תצפית מעט מעל הצמחייה, ולקרקע לחה או בוץ פתוח לחיפוש זרעים וחרקים. ציפורים צפוניות משתמשות גם בבתה לחה ובמטעים צעירים, ואחרי הקינון המין מתפזר על פני שדות שלף, גדות תעלות ופינות מוזנחות הרחק מהמים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן כמעט בכל אירופה, מצפון סקנדינביה ועד חצי האי האיברי ומזרחה עמוק לתוך סיביר. ציפורים צפוניות ומזרחיות נעות לדרום-מערב; בחלק גדול מצפון-מערב אירופה חלק מאוכלוסיית הקינון נשאר במקומו ובחורף מצטרפות אליו ציפורים מהצפון ומהמזרח. סביב הים התיכון, בחצי האי האיברי – בעיקר בלבנטה ובדרום –, בחצי האי האיטלקי ובאנטוליה, אוכלוסיות קבע בעלות מקורות כבדים שורדות בביצות קטנות ומקוטעות, וגם שם אוכלוסיית החורף מתוגברת בציפורים משאר אירופה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

יש ללכת לאורך שולי קני סוף באפריל ולחפש את הראש השחור על ראש קנה-הסוף הגבוה ביותר; הזכר שר לזמן קצר ושותק זמן רב, ולכן כדאי להקדיש כמה דקות לכל כתם. בחורף הקריאה עושה את העבודה: tseeoo יורד ובודד מעל שולי שדה מעיד בדרך כלל על קבוצה היושבת נמוך בעשב גבוה. כשהן ממריאות, יש לבדוק את הכתף הערמונית ואת צדי הזנב הלבנים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין מצוי. המספרים במערב אירופה ירדו במהלך המאה ה-20 עם הניקוז, הקציר השנתי של הסוף ואובדן פינות לחות, ויצירת אזורי ביצה החזירה מאז חלק מכך. האוכלוסיות הקטנות עבות-המקור של חצי האי האיברי וצפון אפריקה במצב קשה ונעלמו מכמה אזורים.

שם מדעי

Emberiza schoeniclus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Fringilla schoeniclus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. schoeniclus מהיוונית העתיקה skhoiniklos, שם ששימש סופרים קלאסיים לעוף שכבר לא ניתן לזהותו בוודאות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.