דררהדְּרָרָה | Psittacula krameri

קול

kee-ak או kee-yak קשה וחד, בדרך כלל בסדרות קצרות של שניים עד ארבעה צלילים וכמעט תמיד בתעופה; זה הקול המסגיר את המין לפני שמשהו ירוק חולף. בלינה הוא מתעצם למקהלה רועשת מאוד ומתמשכת של מאות ציפורים. בחור הקינון ובסביבתו נשמע kek-kek-kek רך ונובח יותר. נשמעת כל השנה, בעוצמה הרבה ביותר ברבע השעה האחרון לפני השקיעה.

זיהוי

תוכי ירוק-עשב דק עם זנב ארוך מאוד המתחדד בחדות, המהווה יותר ממחצית האורך הכולל. לסת עליונה אדומה עם קצה שחור, עין צהובה עם טבעת אדומה סביבה וגוון כחלחל על הכיפה האחורית. בתעופה היא מזוהה לפי הצללית: ישרה ומהירה, במשקי כנף קצרים ורדודים שכמעט אינם עולים מעל קו הגב, והזנב נמשך ישר מאחור. לזכר הבוגר סנטר וגרון שחורים הנמשכים לצווארון שחור דק התחום מאחור בוורוד; לנקבות ולצעירים אין צווארון כלל, או לכל היותר צל ירוק חלש שלו, וזנבן קצר במעט.

מינים דומים

הדררה האלכסנדרית מעופפת גם היא חופשי במקומות מסוימים בצפון-מערב אירופה ובאיים הבריטיים, והיא מין הבלבול האמיתי היחיד. היא גדולה במידה ניכרת (56–62 cm), מקורה כבד ועמוק יותר ובצבע אדום-דם, ובכל הנוצות — כולל נקבה וצעיר — יש לה כתם כתף חום-אדמדם על מכסות הכנף; משק כנפיה אטי וכבד יותר וקריאתה עמוקה וגסה יותר. התוכי הנזירי גוץ וקצר-זנב בהרבה, עם מצח אפור, גרון אפור וחזה בדוגמת קשקשים אפורה, ובונה קני זרדים מסיביים במקום לקנן בחורים.

בית גידול

קשורה כמעט לחלוטין לשטחים בנויים עם עצים ישנים ועבים: פארקים עירוניים, בתי קברות, פרברים ותיקים, שדרות, חורשות אחוזה בשולי העיר ומתחמי גינות קהילתיות. מקננת מינואר עד יוני בחללים גדולים בדולב, אשור, צפצפה ותרזה, לעתים קרובות בחורי נקר ישנים שהורחבו. ניזונה מניצנים, פריחה, זרעים, אגוזים ופירות, ובחורף במידה רבה ממתקני האכלה בגינות — תוספת חורפית זו היא אחת הסיבות לכך שהמין שורד בכלל בקווי רוחב צפוניים אלה.

תפוצה ונדידה

מבוססת ברנדסטד (האג, אמסטרדם, רוטרדם, אוטרכט, ליידן), בבריסל ובכמה ערים פלמיות, באזור ריין-מיין (קלן, דיסלדורף, ויסבאדן, היידלברג) וברחבי לונדון רבתי עם סארי וקנט. בחצי האי האיברי הריכוזים הגדולים ביותר נמצאים בסביליה, במדריד, בברצלונה ולאורך חוף הים התיכון, עם גרעינים נוספים במלגה, ומעבר לכך באיים הקנריים. מושבות נוספות קיימות בפריז, ברומא ובאתונה. תחום התפוצה הטבעי משתרע לאורך הסאהל ממערב אפריקה עד קרן אפריקה והלאה לרוחב תת-היבשת ההודית.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

הגיעו ללינה ידועה חצי שעה לפני השקיעה בנובמבר או בדצמבר — בהאג האחסה בוס והעצים סביב ניווה אויטלך, באמסטרדם הפונדלפארק והאוסטרפארק, בסביליה הגנים לאורך הגוודלקיביר ופארק מריה לואיסה, במדריד פארק דל אואסטה וקאסה דה קמפו — ועמדו עם הגב לאור האחרון בשמים. הציפורים מגיעות בגלים של עשרות בכל פעם, חגות בצריחות ואז צונחות אל הצמרות. בעונת הקינון הדבר קל יותר: מצאו דולבים עבים עם חלל עגול ומכורסם והמתינו לקריאה הנובחת.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); בכל תחום התפוצה הטבעי המין נפוץ ובמקומות מסוימים מזיק לחקלאות. באירופה זהו מין מוכנס שהתאזרח, שמקורו בציפורי כלוב שברחו או שוחררו משנות ה-60 וה-70 ואילך, והוא גדל בהתמדה מאז. האם הוא דוחק מקנני חורים מקומיים עדיין לא הוכרע. מחקר ניסויי בבריסל הראה שדררות מגרשות באופן פעיל סיטות אירופיות מחללים מתאימים ושצפיפות הסיטות נמוכה יותר סביב ריכוזי דררות גדולים; ניתוח נתוני ניטור מהאיים הבריטיים, לעומת זאת, כמעט לא מצא השפעה ניתנת לזיהוי ברמת האוכלוסייה על זרזיר מצוי, קאק או נקרים. המקרה הברור ביותר הוא בסביליה, שם הדררות דחקו את עטלף הנוקטולה הגדול, מין נדיר, מחורי העצים שלו. נזק מקומי לגידולי פירות ורעש בלינות משלימים את התמונה. המין אינו ברשימת המינים הפולשים בעלי חשיבות לאיחוד האירופי, אך מנוטר בכמה מדינות.

שם מדעי

Psittacula krameri | (Scopoli, 1769)

Scopoli תיאר את המין ב־1769 בשם Psittacus krameri; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Psittacula הוגדר ב־1800 על ידי Cuvier. Psittacula בלטינית, צורת הקטנה של psittacus 'תוכי', כלומר 'תוכי קטן'. krameri נקרא על שם הרופא וחוקר הטבע וילהלם היינריך קרמר (נפטר 1765). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סנגל.