חנקן סנגלי (Tchagra senegalus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר הוא סדרה של ארבע עד שמונה שריקות צלולות ונוגות היורדות בסולם: tuu-tuu-tuu-tuu, איטיות, טהורות ונישאות למרחק, בגוון של חליל פח. הוא מושמע משיח, אך גם בתעופת ראווה קצרה שבה הציפור מתרוממת בזווית בנפנופים, מטרטרת rrrrt יבש בכנפיה וגולשת חזרה מטה — הרגע היחיד שבו היא נראית היטב. באזעקה chairr צרוד ומחרחר וטרטור מקשקש. בעוצמה הרבה ביותר מפברואר עד מאי, בעיקר בשעה הראשונה אחרי הזריחה ושוב לקראת הדמדומים.

האזנה: שירהXC1085731

הקלטה: Étienne Leroy — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

בגודל חנקן ובצורת חנקן, אך ארוך זנב וכבד מקור יותר: 21 עד 23 cm, שחלק ניכר מהם זנב מדורג. הכיפה שחורה מבריקה, תחומה בפס גבה רחב בצבע שמנת ומתחתיו פס עין שחור, כך שהראש מסומן בשלושה פסים חדים — הסימן הטוב ביותר מכל מרחק. הצד העליון אפור-חום, ובכנף המקופלת שדה חלוד-חמים, הצד התחתון לבן עמום עם צדדים אפורים-חוליים. הזנב השחור מדורג בחוזקה ובעל קצוות לבנים רחבים, הנראים בבירור כשהציפור צוללת בחזרה למחסה. המקור שחור, גבוה ומכופף בבירור בקצהו; הרגליים אפורות-כחלחלות. הזוויגים דומים; לצעירים כיפה חומה-שחורה עמומה ודגם ראש מטושטש.

מינים דומים

אין באזור זה ציפור הדומה לו באמת, אך החמריה חולקת את אותם סבכים ואת אותה התנהגות חבויה, וגם היא מרימה זנב ארוך עם קצוות לבנים. היא דקה יותר, עם מקור דק של אוכלת חרקים, שת וזנב חלודים ויציבה זקופה וקופצנית; החנקן הסנגלי נע בכבדות ובאופן אופקי ונושא את המקור העבה והמכופף. החנקנים הם מקור הבלבול האחר, אך בעיקר בראש הצופה: החנקן הספרדי והחנקן אדום-הראש יושבים בגלוי על תילים ועל צמרות שיחים, ואילו החנקן הסנגלי צונח לתוך הסבך ברגע שהוא מבחין שמתבוננים בו. סדרה של שריקות טהורות ויורדות מסבך צפוף במגרב או בסאוטה אינה יכולה להיות דבר אחר.

בית גידול

סבך נמוך וצפוף, רצוי קוצני, עם קרקע חשופה מתחתיו: פטל ודקל מניפה ננסי במדרונות שטופי שמש, אלת המסטיק וזית בר, שולי שדות מוזנחים, משוכות צבר סביב שטחים מעובדים, ושולי שיחים של נחלים ושל wadis (עמקים יבשים שזורמים בהם מים רק אחרי גשם) עם אשל והרדוף. זוהי בהחלט ציפור של סבך ולא של יער: היא נמנעת מיער סגור באותה מידה שהיא נמנעת ממישורים חשופים. רוב חיפוש המזון נעשה בהליכה על הקרקע מתחת לשיחים, והיא לוקחת חרקים גדולים, לטאות קטנות וחלזונות; הקן יושב נמוך ועמוק בתוך שיח קוצני.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

בתחום מדריך זה הוא מוגבל לצפון-מערב אפריקה, מהמישורים האטלנטיים ומהסוס אל המדרונות התחתונים של האטלס, ומזרחה לרוחב צפון המגרב. הדבר כולל את סאוטה, המובלעת הספרדית בחוף האפריקני של מצר גיברלטר, שם הוא מאכלס את הסבך ואת עמקי הנחלים במערב השטח, סביב עמק קלמוקרו והסיירה דה בויונס — המקום היחיד על אדמה ספרדית. הוא אינו מקנן ביבשת אירופה. מחוץ לאזור זוהי ציפור אפריקנית נפוצה, מהסאהל עד דרום אפריקה. הוא אינו נודד ומחזיק בטריטוריה שלו כל השנה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

סאוטה (במעבורת מאלחסירס), מרץ עד מאי, שעת האור הראשונה: יש ללכת בשבילים בעמק קלמוקרו או לאורך הסיירה דה בויונס במערב העיר, ולעצור לעתים קרובות להאזנה. אין להיכנס לסבך, דבר שפועל נגד המטרה; יש לחכות לשיר, לאתר לפיו את השיח הנכון, ובמזל הציפור תתרומם מעל הסבך בתעופת הראווה שלה. בסוס הדבר קל בהרבה: כמעט כל שולי ואדי מגודלים יניבו פרט. אין להשתמש בהקלטות כדי למשוך אותו — אוכלוסיית סאוטה קטנה והציפורים מגיבות בחוזקה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תפוצה אפריקנית עצומה וללא ירידה מוכחת. על אדמה ספרדית המצב שונה: אוכלוסיית סאוטה הקטנה מוגנת בחוק ופגיעה לפינוי סבך ולשריפתו ולהפרעה מצד צפרים המתקהלים ליד עמדות השיר. במגרב המין נפוץ ונראה שהוא משגשג בשטח חקלאי פתוח למחצה עם משוכות וסבכים.

שם מדעי

Tchagra senegalus | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Lanius senegalus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Tchagra הוגדר ב־1831 על ידי Lesson. Tchagra הוא שם חיקוי, שנוצר בעקבות קריאת העוף. senegalus פירושו 'מסנגל', על שם האזור שממנו הגיעו הפרטים הראשונים שתוארו. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סנגל.