כל המינים › ינשופים › ינשופים › ינשוף שדות
ינשוף שדותיַנְשׁוּף שָׂדוֹת | Asio flammeus
Velduil | Short-Eared Owl | Búho campestre | Sumpfohreule | Hibou des marais
ינשוף השדות הוא הינשוף של השטח הפתוח ושל אור היום: עוף ארוך ובהיר הסורק נמוך מעל ביצת מלח בדמדומים, בתעופה המזכירה יותר עש גדול מאשר דורס.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
בחיזור מעל אזור הקינון משמיע הזכר סדרה עמוקה, עמומה ומהירה של כעשרה צלילי boo-boo-boo-boo-boo, תוך שהוא חג גבוה ומקיש בכנפיו מתחת לגוף – צליל דמוי הצלפת שוט הנישא למרחק. כשהוא מוטרד וסביב הקן הוא משמיע chef-chef צרוד ונובח או kaaaow צורם. מחוץ לעונת הקינון הוא שותק למעשה, כך שעופות החורף בביצת המלח אינם נשמעים.
הקלטה: Jamescandless — CC BY-SA 3.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
ארוך וצר-כנף לינשוף, עם נוצה חולית בהירה וכנף תחתונה מנוגדת: לבנה עד שמנתית עם כתם מפרק שחור וחד וקצה כנף שחור. בכנף העליונה שדה גדול בצבע אוכרה בבסיס האברות הראשוניות, הבולט כבהיר בתעופה. החלק התחתון בהיר עם חזה מפוספס בכבדות, והפסים מתמעטים מהר לעבר הבטן – סימן הפועל ממרחק. הפנים בהירות והעיניים צהובות עזות, מוקפות בשחור. ציציות האוזניים קצרות מאוד ובדרך כלל אינן נראות. התעופה איטית, מתנדנדת ולא סדירה, על כנפיים נוקשות ומורמות מעט עם גלישות ארוכות ביניהן; צד ביום ובדמדומים, נמוך מעל הצמחייה.
מינים דומים
ינשוף עצים (Long-Eared Owl) הוא העוף להשוואה, וההבדלה תלויה בצבע, בניגוד ובהתנהגות. ינשוף השדות בהיר וחולי יותר, עם עיניים צהובות, פנים לבנות עם שחור סביב העיניים, כתם מפרק שחור מוגדר בחדות ופסי חזה הנעלמים בבטן; ינשוף העצים חלוד חם וכהה יותר, עם עיניים כתומות, פנים חלודות, כנף תחתונה פחות מנוגדת ופסים הנמשכים על פני כל הבטן, ועוד ציציות אוזניים ארוכות. סגנון הציד שונה באותה מידה: ינשוף השדות צד לעתים קרובות באור יום וגולש על כנפיים נוקשות ומורמות, ואילו ינשוף העצים לילי ברובו ומניע את כנפיו מהר ורופף יותר. מלמעלה ינשוף השדות זהבהב יותר עם שדה ראשוניות בהיר וגדול, וינשוף העצים חום אחיד יותר. ממרחק רב מעל ביצת מלח ינשוף שדות יכול להזכיר גם זרון תכול (Hen Harrier) בהיר, אך לזרון זנב ארוך וצר יותר, ראש דק יותר ותנוחת כנף עקבית יותר בצורת V.
בית גידול
שטח פתוח וחסר עצים עם שכבת עשבים צפופה ושפע נברנים: ביצות מלח, שקעי דיונות, שטחי עשב פראיים, ביצת כבול מורמת, פולדרים מיובשים חדשים, שדות מושבתים ושולי שדות. מקנן על הקרקע בגומה בצמחייה. בשנות שיא של נברנים עשרות זוגות יכולים להופיע לפתע במקום שבו לא היו בשנה הקודמת, ובשנים דלות הם נעלמים באותה קלות – ינשופי השדות הם נוודים של ממש.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן בצפון אירופה ובמזרחה עם מאחזים פזורים בדרום ובמערב, חלקו נודד וחלקו משוטט. בטרסחלינג, באמלנד ובסחירמוניקוך הוא מקנן נדיר, והוא מבקר חורף סדיר בביצות המלח של חרונינגן ופריסלנד, בדלתה ובפולדרים של פלבולנד. בחצי האי האיברי הוא מקנן במשורה בצפון וחורף במספרים משתנים במישורי השפלה, בשדות האורז וב-marismas (ביצות הגאות המליחות בחלקן בשפך הגואדלקיביר) שבדרום.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
בין אוקטובר למרץ, עלו על סוללה או נקודת תצפית מעל ביצת מלח או שטחי עשב פראיים בשעה האחרונה לפני השקיעה. אז ממריאים העופות מאתר הלינה היומי וסורקים נמוך מעל הצמחייה; בערב טוב של נברנים אפשר לראות כמה בבת אחת, לפעמים עם זרונים תכולים ביניהם. באיי הוודן אפריל עד יוני היא עונת תעופת החיזור עם הקשת הכנפיים – אך הישארו בשבילים, כי הקינים על הקרקע.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). אך המגמה האירופית שלילית בבירור. ניקוז והעצמה של שטחי עשב, אובדן צמחייה פראית, טריפה והפרעה לוחצים כולם על המספרים, והתנודות החזקות של מחזור הנברנים מקשות על קריאת המגמות. אמצעי השימור מתמקדים בשמירה על שטחים גדולים, שקטים ובעלי צמחייה פראית עם אוכלוסיית נברנים בריאה.
שם מדעי
Asio flammeus | (Pontoppidan, 1763)
Pontoppidan תיאר את המין ב־1763 בשם Strix flammea; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Asio הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Asio הוא השם הלטיני של ינשוף בעל קרניים או אוזניים. flammeus בלטינית 'בצבע להבה'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.