אדום-גרוןאֲדוֹם-גָּרוֹן | Calliope calliope

קול

השיר הוא זרם ארוך, מבעבע ומגוון מאוד של צלילים צלולים ורמים, נקישות ושריקות, עם חיקויים רבים; בעוצמתו הוא קרוב לזמיר הירדן, אך חסרות לו ההפסקות ולכן הוא נשמע רציף יותר. הוא מושמע מראש שיח או מענף יבש, לעתים קרובות זמן רב אחרי השקיעה. במערב אירופה נשמעת כמעט תמיד רק הקריאה, והיא התכונה הטובה יותר: hoo-eet רם, דו-הברתי ועולה, המזכיר שריקה של אדם, ו-tschack עמוק וצורם יותר באזעקה.

זיהוי

קטן וקומפקטי מעט יותר מזמיר הירדן, עם רגליים ארוכות, זנב מורם לעתים קרובות ותנוחה זקופה דמוית סלעית על הקרקע. החלק העליון חום-זיתי אחיד, הכנפיים והזנב ללא סימנים. לזכר גרון אדום עז התחום בחדות על ידי רסן שחור, פס גבה לבן רחב ופס לבן מתחת לשפם; החזה והצדדים אפורים-חומים, הבטן לבנה-עמומה. לנקבה אין אדום — או לכל היותר גוון ורוד — אך היא שומרת על דגם הראש האופייני של פס גבה בהיר ופס שפם בהיר, עם רצועת חזה אפלולית חלשה. פרטים בסתיו הראשון, שהם בדיוק אלה המופיעים במערב אירופה, חומים בדרך כלל ומסומנים כמו הנקבה.

מינים דומים

לפי דגם הראש אין הרבה אפשרויות אחרות: אף ציפור דומה אחרת באזור אינה משלבת פס גבה לבן, פס לבן מתחת לשפם ורסן כהה על ציפור חומה-זיתית אחידה. זמיר הירדן והזמיר המנומר גדולים יותר, ארוכי-זנב יותר וחסרים פסי ראש כלשהם. לנקבת כחול-חזה בסיס זנב חלוד עם רצועת קצה כהה, שאין לעולם אצל אדום-הגרון — זנבו חום אחיד. זכר אדום-גרון וזכר כחול-חזה בעל כתם אדום מוחלפים לעתים זה בזה בתצלום גרוע, אך אצל כחול-החזה האדום נמצא במרכז מגן כחול, בעוד שאצל אדום-הגרון הוא מכסה את כל הגרון. בכל תצפית יש לשקול גם את המוצא: המין מוחזק בכלובים בהיקף רחב באסיה, וציפור עם נוצות זנב פגועות, שחיקה בבסיס המקור או טבעת מסוג לא מוכר ראויה לחשד.

בית גידול

מקנן בטייגה: סבכים לחים ביער מחטני ומעורב פתוח, צמחיית ערבה ושדר לאורך נחלים, שטחי כריתה מגודלים ושולי ביצות, ובגובה רב יותר שיחים תת-אלפיניים מעל גבול העצים. בכל מקום העיקר הוא שכבת שיחים נמוכה וצפופה מעל קרקע לחה, שבה הוא מחפש מזון ברגל. באזורי החורף הוא משתמש בעשבייה גבוהה, ברצועות קנה-סוף, בגינות ובשיחייה משנית.

תפוצה ונדידה

מקנן מהמדרון המערבי של האורל — ממש מחוץ לתחום המפה — מזרחה ברחבי סיביר עד קמצ'טקה, סחלין והוקאידו, ודרומה אל הרי מרכז סין. חורף בדרום-מזרח אסיה, מהודו ובנגלדש ועד דרום סין, תאילנד והפיליפינים. מערבה הוא נודד תועה מובהק: כמה עשרות תצפיות בכל אירופה, בבירור בעיקר בשטלנד ובפייר איל, עם תצפיות מפוזרות במקומות אחרים מפינלנד ועד איטליה, כולל כמה בהלגולנד, בהולנד ובבלגיה, רובן באוקטובר.

איך ומתי לחפש

אין לצפות למצוא אותו בתחום המפה; מי שרוצה במין נוסע לסיביר או לאזור חורף באסיה, שם הוא ציפור נפוצה של צמחייה גבוהה ושולי קנה-סוף. אם בכל זאת הוא מופיע בחוף הים הצפוני, יש לנהוג בו כמו בכל ציפור מזרחית נחבאת: לחפש נמוך באשחר הים או בסמבוק הצפופים ביותר, לשמור מרחק ולהמתין שייצא מעצמו לשוליים כדי לחפש מזון. ציפור שנדחקה למחסה נעלמת לשארית היום. יש לתמוך כל דיווח בתצלומים של הראש והזנב.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום תפוצה עצום ואוכלוסייה הנחשבת יציבה. לכידה לסחר בציפורי כלוב לוחצת על המספרים באופן מקומי, בעיקר בסין; אותו סחר הוא הסיבה לכך שתצפית במערב נבחנת בזהירות מסוימת. בתחום המפה אין למין משימת שימור משלו: הוא היה ונשאר אורח.

שם מדעי

Calliope calliope | (Pallas, 1776) (GBIF: Luscinia calliope)

Pallas תיאר את המין ב־1776 בשם Motacilla calliope; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calliope הוגדר ב־1836 על ידי Gould. Calliope הוא שמה של המוזה קליופה, ביוונית 'יפת-קול', שהייתה ממונה על הרטוריקה ועל שירת הגבורה. שם המין חוזר על שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־בין הייניסיי ללנה.