חרמשון דק-מקורחֶרְמְשׁוֹן דַּק-מַקּוֹר | Numenius tenuirostris

קול

תיאורים ישנים מתארים coor-lee בדומה לחרמשון הגדול אך גבוה, קצר ודק יותר ופחות נישא, וכן kwee-kwee חד באזעקה. הקלטות כמעט אינן קיימות, ומה שנשמר מקוטע וקבור ברעשי רקע. איש אינו יכול לזהות עוף זה באופן מעשי לפי השמיעה, וזה חלק גדול מהסיבה לכך שכל דיווח עמד או נפל על פי צילומים.

זיהוי

מעט קטן מהחרמשון הגדול ודק בהרבה, עם רגליים ארוכות יותר ויציבה זקופה יותר. המקור קצר לחרמשון, כאורך ראש וחצי, מתחדד באחידות לחוד דק ומעוקל רק סמוך לקצהו; אצל בוגרים הוא היה כהה אחיד, ללא הבסיס הבהיר של החרמשון הגדול. הכיפה כהה וחסרה פס מרכזי. החלק התחתון לבן עם כתמים שחורים מוגדרים בחדות, עגולים עד דמויי לב, בצדדים – לא פסים ולא דוגמת חצים. השת, הגב התחתון והזנב לבנים עם פסים כהים צרים, ותחתית הכנף ונוצות בית השחי לבנות נקיות מול אברות ראשוניות שחרחרות. הרגליים היו אפורות-כחלחלות.

מינים דומים

הכרוכית הקטנה והחרמשון הגדול הם שתי נקודות הייחוס. לעומת החרמשון הגדול, החרמשון דק-המקור קטן, בהיר ודק בהרבה, והמקור הוא ההבדל הברור ביותר: לחרמשון הגדול מקור ארוך ומעוקל באחידות, באורך שניים עד שלושה ראשים, עם בסיס ורדרד, ולחרמשון דק-המקור מקור קצר ודק המתחדד באחידות ומתכופף רק בקצה. לעומת הכרוכית הקטנה הוא באורך דומה אך ארוך רגליים ודק יותר, וחסרים לו פסי הכיפה הבולטים שהופכים את הכרוכית הקטנה לקלה לזיהוי. הסימן המכריע נמצא בצדדים: כתמים שחורים נפרדים, עגולים או דמויי לב, על רקע לבן, במקום שבו לכרוכית הקטנה ולחרמשון הגדול פסים, ראשי חצים או פסים רוחביים. לכך מצטרף הזנב הלבן עם פסים צרים מעטים, לעומת הזנבות המפוספסים בכבדות והחומים יותר של שני האחרים. לצעירי החרמשון דק-המקור היו צדדים מפוספסים ולא מנוקדים, וזו בדיוק הסיבה לכך שהיה קשה כל כך לאשר עופות שדווחו.

השוואת חופיות, חרטומיות ומינים קרובים: מקור, רגליים, פס כנף ושת

בית גידול

חרף בביצות חוף רדודות מליחות ומלוחות, בלגונות עם בוץ חשוף, בממלחות ובאחו לח סמוך סביב הים התיכון ולאורך החוף האטלנטי של צפון-מערב אפריקה; העופות הסדירים האחרונים השתמשו בלגונה של מרז'ה זרגה. בנדידה דווחו קבוצות מערבות ומאגמי מלח ברחבי מרכז אסיה ומזרח אירופה. בית גידול הקינון מתואר בוודאות מאזור אחד בלבד: ביצות כבול ופתחים לחים בחגורת היער מצפון לאומסק שבסיביר, שבה נמצאו קנים בין 1909 ל-1925. מחקר איזוטופים בנוצות ממוזיאונים מצביע על חגורת קינון עיקרית דרומה יותר, העוברת דרך מרכז אסיה סמוך לקו הרוחב ה-50.

תפוצה ונדידה

היסטורית עוף של נתיב הנדידה בין מערב סיביר לצפון-מערב אפריקה, עם ריכוזי חורף במגרב, במרכז הים התיכון ובמזרחו ובאנטוליה, ומעבר על פני הים השחור והבלקן. בחצי האי האיברי היה מבקר חורף לא שכיח בביצות הדרומיות, והדיווחים פסקו במהלך המאה ה-20. הספירות העולמיות לא עלו מעולם על כמה מאות עופות בכל זמן נתון.

איך ומתי לחפש

בשדה לא נותר דבר לחפש. מה שכן מועיל הוא היכרות טובה מספיק עם מכלול הסימנים כדי לזהות את המלכודת, שכן מדי כמה שנים מדווח חרמשון בהיר ודק מקור במקום כלשהו סביב הים התיכון כמין זה. מול עוף כזה יש לצלם את הזנב הפרוש, את תחתית הכנף ואת הצדדים, משום ששלושת אלה מכריעים. כדי לראות פרט במציאות יש לפנות לאוסף: המוזיאונים הגדולים לתולדות הטבע באירופה מחזיקים יחד כמה מאות.

מצב שימור

התצפית האחרונה המקובלת באופן כללי היא עוף שצולם במרז'ה זרגה בפברואר 1995, לפני יותר משלושים שנה. כל מה שדווח מאז נדחה בבדיקה או נותר שנוי במחלוקת, כולל העוף שנדון רבות במפרץ דרורידג' בנורת'מברלנד ממאי 1998, שנדחה לאחר בדיקה ב-2014. הערכה כמותית שפורסמה בנובמבר 2024, בהובלת גרהם ביוקנן מהאגודה המלכותית להגנת הציפורים, העריכה את ההסתברות שהמין נכחד ביותר מ-99 אחוזים, כשההכחדה התרחשה ככל הנראה באמצע שנות ה-90. האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע העביר את החרמשון דק-המקור לקטגוריה 'נכחד' ב-10 באוקטובר 2025. המדריך עוקב אחר קטגוריה זו. מה שהביא לסופו לא הוברר מעולם: הגורמים הנזכרים בדרך כלל הם ציד לאורך נתיב הנדידה, ניקוז ביצות הכבול בסיביר ואובדן אזורי הביצות בים התיכון, שפעלו על אוכלוסייה שהייתה קטנה כבר אז. מאחר שאזורי הקינון נותרו לא ידועים, לא ניתן היה לכוון הגנה לאתרי הקינון.

שם מדעי

Numenius tenuirostris | Vieillot, 1817

Vieillot תיאר את המין ב־1817 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Numenius הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Numenius ביוונית, מ-neos 'חדש' ו-mēnē 'ירח', על שם המקור המזכיר ירח חרמשי; noumēnios הוא שם של עוף אצל הסיכיוס. tenuirostris בלטינית, מ-tenuis 'דק' ו-rostrum 'מקור'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מצרים.