קטה סנגליתקַטָּה סֶנֶגָלִית | Pterocles senegallus

קול

קריאת התעופה היא quee-too quee-too מוזיקלית ומבעבעת, שלעתים נכתבת witt-oo witt-oo: שתי הברות, השנייה נמוכה יותר, עם גוון שריקה. היא רכה ועגולה בהרבה מכל קול של הקטות האיבריות. להקות קוראות כמעט ברציפות בדרך למים, ומעל שטח פתוח הקול נישא כמה מאות מטרים. ציפורים המוברחות מטווח קרוב משמיעות kwit קצר וקשה יותר.

זיהוי

גדולה וצרה יותר משתי קטות המדבר האחרות, עם נוצות זנב מרכזיות מוארכות — קצרות מאלה של הקטה חדת-הזנב, אך נראות בבירור הן בישיבה והן בתעופה. הזכר כמעט ללא סימנים, בגוון חולי: כיפה ועורף אפורים, פנים וגרון כתומים-צהבהבים, חזה אחיד אפור-ורדרד ללא פס כלל, ופס כהה צר העובר במרכז הבטן עד לפי הטבעת. הנקבה מנוקדת דק בשחור על הראש, החזה והגב העליון, ומכאן השם האנגלי של המין, ולה אותו פס בטן כהה. בתעופה האברות נראות בהירות עם שוליים אחוריים כהים, ומכסות הכנף התחתונות חוליות ולא לבנות. הרגליים קצרות ומנוצות, המקור קטן ואפור-כחלחל.

מינים דומים

ליד בריכת שתייה היא עומדת לעתים קרובות לצד קטת הכתר, וזו ההשוואה שכדאי ללמוד. הקטה הסנגלית גדולה וארוכת גוף יותר, נושאת שתי נוצות זנב מוארכות ודקות ופניה כתומות ואחידות; לקטת הכתר זנב קצר ומחודד ללא נוצות מוארכות, ולזכר שלה פס שחור העובר מהמצח בין העיניים עד הסנטר. אחר כך יש להסתכל מלמטה: אצל הקטה הסנגלית עובר פס כהה צר במרכז הבטן, ואילו קטת הכתר חסרת סימנים בגחון. הקטה ההודית אינה מציבה בעיה כלל — קטנה בהרבה, קצרת זנב ומפוספסת בצפיפות בכל הגוף. מול שני המינים האיבריים יש להתמקד בכנף התחתונה: כאן היא חולית, כך שהציפור נראית בהירה באופן אחיד מלמטה, ולא לבנה עם שוליים כהים וחדים. והקריאה מכריעה תמיד: בעבוע רך בן שתי הברות, לא טרטור יבש ולא קריאה מתגלגלת נמוכה.

בית גידול

מדבר שטוח עם מעט תבליט: מישורי חול וחצץ, שולי שדות דיונות, משטחי חמדה נרחבים עם גבשושיות צמחייה מפוזרות, ואפיקי ואדיות יבשים ורחבים. מבין שלוש קטות המדבר זו הסובלת את החול הרופף ביותר, והיא מצויה לעתים קרובות דווקא במקום שבו הערג פוגש את הרג. המזון הוא זרעים הנאספים מהקרקע בהליכה, ולהקות ניזונות גם בשדות שלפים ובשולי שדות סביב נאות המדבר ובשטחים החקלאיים של הנגב. המים קובעים את מבנה היום: שעה עד שעתיים אחרי הזריחה מגיעות הלהקות לבריכה, לשוקת בקר או לבאר, שותות במהירות ועוזבות. הזכר משרה שם את נוצות הבטן; נוצה זו מחזיקה מים, והוא מעביר אותם בתעופה אל הגוזלים, השותים אותם ישירות מהנוצות.

תפוצה ונדידה

שני מוקדים בתחום המפות. בדרום הלבנט היא תושבת קבע בנגב ובערבה, ונפוצה ביותר בדרום. בצפון-מערב אפריקה היא מקננת בפרה-סהרה שמדרום לאטלס הגבוה ולאנטי-אטלס: התפילאלת סביב ריסאני ומרזוגה, המישורים ליד זגורה ואזור הדרעה התיכון. מזרחה ודרומה יותר, מחוץ למפה, התפוצה משתרעת לרוחב כל הסהרה וחצי האי ערב ודרך הרמה האיראנית עד צפון-מערב תת-היבשת ההודית. אין זו ציפור שיש לחפש באירופה; רק פרטים בודדים חצו אי פעם את הים התיכון.

• יציב
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש להגיע למים ולהמתין. בערבה ובנגב, ובבארות ובשוקות המשק החי סביב מרזוגה וריסאני, מגיעות הלהקות בין שעה לשעתיים אחרי הזריחה — מאוחר יותר מרוב ציפורי המדבר, כך שאין צורך למהר. יש לשבת נמוך כשהשמש מאחור ולהקשיב: ה-quee-too המבעבע מגיע כמעט תמיד לפני הציפורים. חיפוש במישור הפתוח מניב לעתים רחוקות; כשמשהו מאותר, לרוב אין זה יותר מראש כתום מעל גבשושית צמחייה. טלסקופ מנקודת תצפית קבועה עדיף על נסיעה בשטח.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) — המין מאכלס רצועה מדברית גדולה מחוף האוקיינוס האטלנטי של הסהרה ועד תת-היבשת ההודית — אך לאורך השוליים הצפוניים של רצועה זו הירידה חדה. בנגב ירדה האוכלוסייה בחדות מאז שנות השמונים, והמין כמעט נעלם מבקעת באר שבע ומצפון-מערב הנגב. הסיבות המצוינות הן אובדן מי שתייה נקיים, התפשטות שטחי עיבוד וחממות, הפרעה מאימונים צבאיים ומרעייה, ועלייה בטריפת קינים בידי שועלים ותנים הנתמכים בפסולת אדם. עד כה לא ננקטו שם צעדי שימור ממוקדים.

שם מדעי

Pterocles senegallus | (Linnaeus, 1771)

Linnaeus תיאר את המין ב־1771 בשם Tetrao senegallus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Pterocles הוגדר ב־1815 על ידי Temminck. Pterocles ביוונית, מ-pteron 'כנף' ו--klēs 'נודע, בעל שם'. senegallus בלטינית 'של סנגל', על שם הארץ שממנה הגיעו הפרטים הראשונים שתוארו. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אלג'יריה.