סיקסק (Vanellus spinosus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הקול הבולט ביותר מבין הקיוויות האירופיות. קריאת הטריטוריה היא tik-tik-tik או pit-pit-pit קשה ומתכתי החוזר ללא סוף, ועובר ל-ti-ti-ter-el קצבי הנישא למרחק, המתועתק בספרות האנגלית כ-did-he-do-it. הציפורים קוראות גם בלילה. לצד ממלחה אגאית הוא תמיד נשמע לפני שהוא נראה.

האזנה: קריאהWikimedia Commons

הקלטה: A.R. Gregory / The British Library — CC BY 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטן וקומפקטי יותר מהקיווית המצויצת, עם רגליים שחורות ארוכות ומקור שחור קצר. הכיפה, המצח והגרון שחורים כהים וממשיכים כברדס אל החזה ומרכז הבטן; מולם בולטת לחי לבנה נקייה הנמשכת במורד צד הצוואר כפס רחב. הגב ומכסות הכנף בצבע חול עד חום-אפרפר, צדי הגוף ומכסות הזנב התחתונות לבנים. הקשתית אדומה-יינית כהה. דורבן שחור קצר נמצא בשורש הכף ונעלם מתחת לנוצות אצל ציפור עומדת. בתעופה הדגם מנוגד מאוד: חלק קדמי חום של הכנף, פס לבן רחב, אברות תעופה שחורות, שת לבן וזנב לבן עם פס קצה שחור רחב. לצעירים ברדס חום עמום עם שוליים בהירים לנוצות במקום שחור מלא.

מינים דומים

בתחום תפוצתו האירופי הבלבול הסביר ביותר הוא עם הקיווית המצויצת, שהיא גדולה יותר, בעלת ציצית ובעלת ברק ירוק וסגול מקרוב, ואילו לסיקסק אין ציצית ודגם ראשו שחור-לבן חד. הקיווית לבנת-הזנב, נודדת תועה לאותן ביצות אגאיות ואנטוליות, בעלת ראש חום-צהבהב אחיד ללא שחור, רגליים צהובות וזנב לבן כולו. הקיווית אדומת-המשקפיים, בדרום-מזרח אנטוליה, מזוהה לפי הגביל האדום לפני העין, המקור האדום והרגליים הצהובות. אצל צעיר סיקסק בדקו את היקף הברדס: הוא תמיד מגיע הרחק אל הבטן.

בית גידול

קרקע חשופה ורטובה: שולי בוץ של שפכי נהרות ולגונות, סוללות ותעלות של ממלחות, בוץ מתייבש, שרטונות חצץ בערוצי נהרות ושולי שטחים מושקים. מקנן בשטח פתוח וחשוף סמוך למים ומגן עליו בתקיפות; הקן נמצא לרוב על שרטון חצץ או על סוללה חשופה שאין בה מחסה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

באירופה המין מקנן בתרקיה ובמקדוניה, כשדלתת האברוס, דלתת הנסטוס, שפכי האקסיוס והאליאקמונס ואגם קרקיני הם אזורי הליבה, וכן בלסבוס ובכמה איים נוספים. מעבר לאברוס התפוצה ממשיכה ללא הפסקה אל מזרח תרקיה ואנטוליה, שם הוא מצוי בהרבה, והוא התיישב בקפריסין בעשורים האחרונים. הציפורים האגאיות והאנטוליות הן מבקרות קיץ, החוזרות בסוף מרץ ועוזבות באוגוסט ובספטמבר למזרח התיכון ולצפון-מזרח אפריקה; דרומה יותר, בלבנט ובעמק הנילוס, המין נמצא כל השנה. הוא לא התבסס בחצי האי האיברי, שבו התצפיות נדירות מאוד.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

סעו לממלחות קאלוני בלסבוס או לדלתת האברוס באפריל, במאי או ביוני וסעו לאט על הסוללות. פתחו את החלון: ה-tik-tik-tik העיקש מכוון אל הטריטוריה, וכל התקרבות לזוג מקנן נענית בתגובה ישירה ורועשת. מוקדם בבוקר הם נמצאים בשולי הממלחה החשופים; מאוחר יותר ביום הם נסוגים אל הצל של הסוללות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובאזור הים התיכון הוא מתפשט ולא נסוג: הוא התיישב בקפריסין ומתרבה בלבנט ובאנטוליה. עם זאת, אוכלוסיית הקינון האירופית קטנה ומרוכזת בכמה דלתות. ניקוז והסדרת נהרות, אובדן שרטונות חצץ פתוחים והפרעה לקנים על סוללות וחופים הם האיומים העיקריים, ונטישת הפקת המלח בהיקף קטן מצמצמת גם היא את שטחי הקינון.

שם מדעי

Vanellus spinosus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Charadrius spinosus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Vanellus הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Vanellus בלטינית 'מניפה קטנה', צורת הקטנה של vannus 'מניפת זרייה'. spinosus בלטינית 'קוצני', מ-spina 'קוץ', על שם הדרבן החד בכיפוף הכנף. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מצרים.