זמיר מנומרזָמִיר מְנוּמָּר | Luscinia luscinia

קול

כאן ההכרעה, וההבדל גדול מספיק כדי להישמע מבעד לחלון רכב פתוח. השיר בא במשפטים קצרים המופרדים בשתיקות ארוכות מאוד, והוא חזק ונמוך יותר מזה של זמיר הירדן; בלילה שקט הוא נשמע למרחק כמה מאות מטרים. הצליל האופייני הוא טרטור קשה ויבש trrrrrrr, כמו רעשן עץ או שרשרת הנגררת על אבן, לסירוגין עם שריקות עמוקות ומקישות chok-chok-chok ו-tchee-tchee-tchee צווחני וחודר. מה שחסר הוא ה-lu-lu-lu-lu-lu המתגבר של זמיר הירדן: הקרשנדו האיטי הזה נעדר לחלוטין, וזה הסימן היחיד המבחין תמיד בין השניים. גם הביצוע כולו זוויתי, קשה ופחות זורם – יותר הדגשה ופחות מנגינה, עם מעברים חדים במקומות שבהם זמיר הירדן עובר ברצף. השיר נשמע מאמצע מאי עד סוף יוני, בעיקר בלילה ובאור הראשון של השחר. הקריאות הן krrrr צורם, tak קשה ו-hweet שרוק, שלושתן כמעט זהות לאלה של זמיר הירדן ולכן חסרות תועלת.

זיהוי

ציפור חומה ואחידה ממשפחת החטפיתיים עם עין כהה וגדולה, רגליים חסונות ובהירות ועמידה זקופה. החלקים העליונים חומים-אפרפרים קרים, ללא הגוון החלודי החם של זמיר הירדן, והזנב כמעט אינו שונה בצבעו מהגב, כך שציפור הצוללת לסבך אינה מראה הבזק חלודי בולט. על החזה העליון ועל צד הגרון שוכנת עננות אפורה מטושטשת – לא כתמים חדים, אלא נימור עמום הנראה רק באור טוב ומקרוב. טבעת העין חלשה או חסרה. הכנף ארוכה ומגיעה הרחק מעל בסיס הזנב; במבט צד חד על הכנף המקופלת אפשר לספור שמונה קצות אברות ראשוניות, לעומת שבעה אצל זמיר הירדן. הצעירים מנוקדים ומקושקשים בגוון חם, בדיוק כמו אצל זמיר הירדן.

מינים דומים

הכול נסוב על זמיר הירדן – ראו גם את דף המין שלו. זמיר הירדן חם ואדמדם יותר מלמעלה, עם זנב חלודי בבירור המבזיק כשהציפור צוללת לסבך, חזה לבן עכור נקי וללא סימנים, טבעת עין בהירה מעט בולטת יותר וכנף קצרה יותר עם שבעה קצות אברות ראשוניות נראים. הזמיר המנומר חום-אפרפר קר יותר, זנבו קרוב בצבעו לגב, חזהו העליון מעונן במטושטש וכנפו ארוכה יותר. יש להעריך נכונה את ערך הסימנים: בתצלום של ציפור בצל, מול האור או מוסתרת למחצה בעלווה, אי אפשר להכריע לפי הבדל הצבע, וזמיר מנומר בשמש בוקר נמוכה נראה אדמדם יותר מזמיר הירדן בדמדומים. אצל זמירים מנומרים רבים העננות בחזה חלשה עד כדי כך שהיא נעלמת בתמונה, וסימן הכנף דורש מבט צד חד וישר על הכנף המקופלת. בלי שיר ובלי תמונה חדה, עדיף לא לרשום את הציפור. מינים אחרים: לנקבת כחול-חזה בסיס זנב חלודי עם פס קצה כהה ושרשרת צוואר כהה, ואדומי-חזה צעירים קטנים, עגולים וקצרי-זנב יותר.

בית גידול

סבך שפלה לח וצפוף: חורשות ערבה ואלמון לאורך נהרות, סבכים שופעים בשטחי הצפה, תת-יער עשיר באלסר ביער נשירים לח, סוללות משוכה ישנות ושולי פארקים מוזנחים. בעוד שזמיר הירדן מסתפק גם בסבך דיונות יבש, הזמיר המנומר דורש כמעט תמיד קרקע רטובה – שכבת שיחים סגורה מעל פסולת עלים חשופה, לרוב בטווח שמיעה ממים. בצפון תפוצתו הוא מקנן גם בפארקים עירוניים ולאורך סוללות מסילה, בכל מקום שבו הסבך צפוף מספיק.

תפוצה ונדידה

מקנן מדרום פנוסקנדיה דרך אזור הבלטי ומזרח מרכז אירופה הרחק אל תוך מזרח אירופה; בדרום הוא מגיע עד מזרח הבלקן וצפון הקווקז. הגבול עם זמיר הירדן עובר במרכז אירופה, עם רצועה צרה שבה מקננים שניהם ושבה נרשמים בני כלאיים. כל האוכלוסייה חורפת במזרח אפריקה ובדרום-מזרחה, הרחק מחוץ לשטח המפה. ממערב ומדרום לתחום הקינון הוא בכל מקום נודד תועה לא שכיח: באיים הבריטיים הוא לא שכיח אך כמעט שנתי, בעיקר באיים הצפוניים ובחוף המזרחי, עם זכרים שרים בסוף מאי וביוני וציפורי חורף ראשון מסתתרות בספטמבר; בחוף דרום הים הצפוני הדפוס דומה, עם זכרים שרים במאי או ביוני בפנים הארץ או בדיונות. בחצי האי האיברי הוא נדיר ביותר; מי שרוצה להכירו צריך לנסוע למזרח מרכז אירופה או לאזור הבלטי.

• יציב
• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

את הציפור הזו מאתרים לפי הקול. המקומות הטובים ביותר בשטח המפה הם ביצות ביברז׳ה ואזורי הביצות של האזור הבלטי, במחצית השנייה של מאי, בין אחת-עשרה בלילה לשתיים לפנות בוקר. יש לעמוד על סוללה או על דרך העוברת בסבך ערבה לח ולהמתין: בלילה טוב שלושה או ארבעה זכרים שרים זה מול זה. כדי גם לראות אחד, יש לחזור לאותו מקום באור הראשון ולהישאר על השביל – ציפור היוצאת מעצמה אל ענף נמוך נותנת תמיד תצפית טובה יותר מציפור שנדחקה אל הסבך.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ומרובה ברוב תחום תפוצתו; במזרח מרכז אירופה ובאזור הבלטי הוא במקומות מסוימים ציפור השיר השכיחה ביותר בעמקי הנהרות. הגבול המערבי של תחום הקינון מתפשט בהדרגה, עם תצפיות קינון עד דרום סקנדינביה וצפון מרכז אירופה. האיומים מקומיים ברובם: תיעול נחלים, פינוי סבך לח משטחי הצפה ושימוש אינטנסיבי בעמקי נהרות, נוסף על הסיכונים הרגילים של נדידה של כמעט עשרת אלפים קילומטר למזרח אפריקה.

שם מדעי

Luscinia luscinia | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Motacilla luscinia; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Luscinia הוגדר ב־1817 על ידי Forster. Luscinia היא המילה הלטינית ל'זמיר'. שם המין חוזר על שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.