חופית מערביתחוֹפִית מַעֲרָבִית | Calidris mauri

קול

קריאת התעופה היא jeet דק, גבוה ומעט צורם, נמשך וחודר יותר מה-chert הנמוך והצרוד של החופית האמריקנית וחד יותר מה-tit הקצר והיבש של החופית הקטנה. העופות קוראים בעת ההמראה ובזמן תמרון בלהקה. מומלץ להקליט ככל האפשר: בדיווח הנשען אחרת על שולי כתפיות ועל מילימטרים ספורים של מקור, הקלטת קול היא לעתים קרובות מה שמביא לאישור התצפית בוועדה.

זיהוי

מעט גדולה וארוכת רגליים יותר במראה מהחופית הקטנה, עם מקור ארוך, עבה בבסיסו ומעוקל בבירור מטה לעבר הקצה; לנקבות המקור הארוך ביותר, לזכרים הקצר ביותר. הרגליים שחורות, עם קרומי שחייה קטנים בין האצבעות הקדמיות. לבוגרים בנוצת קינון אדמדם בכיפה, במכסות האוזן ובעיקר בכתפיות, שלהן מרכזים שחורים בצורת עוגן, וסימני ראש חץ היורדים הרחק במורד הצדדים. לצעירים כתפיות עליונות בשוליים אדמדמים עזים, מנוגדות לכתפיות התחתונות ולמכסות האפורות החלקות, וחזה לבן נקי. בנוצת חורף אפורה חלקה מלמעלה ולבנה מלמטה, ואז צורת המקור נושאת את הזיהוי. קצות הכנפיים מגיעים עד קצה הזנב ולא מעבר לו.

מינים דומים

הכול תלוי בחופית האמריקנית. למין זה מקור קצר וישר יותר, קהה בקצהו וללא נטייה מטה, אין לו כתפיות אדמדמות, והצעיר נראה חום-אפור אחיד וקשקשי. נקבות ארוכות מקור של החופית האמריקנית ממזרח התחום חופפות לזכרים קצרי מקור של החופית המערבית, כך שאורך המקור לבדו אינו מכריע: יש לקרוא אותו יחד עם הנוצה. לשני המינים קרומים בין האצבעות, הנראים כשהעוף הולך במים רדודים או ממריא, וזה מבדיל את הזוג מיד מהחופית הזעירה ומהחופית אדומת-הצוואר, שאצבעותיהן ללא קרומים. לחופית הזעירה רגליים צהובות עד צהובות-ירקרקות, מקור דק יותר ומעוקל מעט, נוצה חומה יותר ומפוספסת בכבדות ופס חזה מפוספס שלם; לכל שאר המינים כאן רגליים שחורות. לחופית אדומת-הצוואר מקור קצר יותר וכנפיים ארוכות יותר, שהאברות הראשוניות שלהן בולטות בבירור מעבר לזנב, ובקיץ גרון אדום-לבנה ללא סימנים התחום מלמטה בשרשרת פסים, בעוד החופית המערבית נושאת את האדמדם בכיפה, במכסות האוזן ובכתפיות ומסמנת את החזה ואת הצדדים בראשי חץ. לחופית הקטנה, המין שבין פרטיו נערך החיפוש, מקור קצר, ישר ודק בקצהו, אין קרומי אצבעות, לצעיר פסי גב לבנים בהירים ופס גבה מפוצל. חופית טמינק נפסלת בזכות רגליים צהובות-זיתיות, חזה אפור אחיד, נוצות זנב חיצוניות לבנות והליכתה הזוחלת. לבסוף, יש תמיד להשוות את העוף לחופית האלפינית: גדולה יותר, ארוכת מקור, עם חזה אפור מפוספס דק בחורף, אך צעירה רחוקה של החופית האלפינית נשארת מקור הטעות הקלסי.

בית גידול

באירופה על בוץ שפכים, חופי חול, לגונות מליחות, ממלחות ושולי מאגרים ובריכות חופמאים המתייבשים, כמעט תמיד בין חופיות אלפיניות וחופיות קטנות. ניזונה בניקור ובגישוש רדוד בבוץ רך ולוחכת את הביופילם בשכבת השטח. מקננת על רכסי טונדרה יבשים עם שיחים ננסיים בצ'וקוטקה ובמערב אלסקה, סמוך לשקעים הלחים שבהם גדלים הגוזלים.

תפוצה ונדידה

מקננת בצפון-מזרח סיביר ובמערב אלסקה וחורפת לאורך שני חופי אמריקה, מקליפורניה וממפרץ מקסיקו דרומה עד דרום אמריקה. בתחום המפה נודדת תועה מובהקת: רוב התצפיות מהאיים הבריטיים; מחוץ להם פרטים בודדים בחוף הים הצפוני, בחוף האטלנטי של חצי האי האיברי ובאיים הקנריים. התצפיות חלות בין אמצע יולי לסוף נובמבר, עם מעט פרטים חורפים; רבות מהן כנראה של עופות ששהו כבר זמן מה בצד זה של האוקיינוס.

איך ומתי לחפש

באוגוסט ובספטמבר יש לסרוק את אתרי הלינה של חופיות אלפיניות בשעת הגאות על משטחי בוץ ושפכים לאורך הים הצפוני, הים האירי והחוף האטלנטי – ים הוודן, מפרץ הווש, נמל קורק, הריות של גליסיה – ולבדוק כל להקה לאיתור חופית שמקורה ארוך מדי ונוטה מטה בקצהו. יש להנמיך את הטלסקופ, להמתין שהעוף ישכשך במים רדודים ולנסות לראות את קרומי האצבעות; באופטיקה טובה הם נראים ממרחק עשרים מטר. יש לצלם הכול, כולל התמונות הגרועות, ולהישאר עם העוף עד שיקרא: שולי הכתפיות ופרופיל המקור קובעים בדיעבד אם התצפית תאושר.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה של מיליונים, אך כזו המתרכזת בנדידה בכמה אתרים בודדים. כמה מיליונים מתקבצים בדלתת נהר הקופר באלסקה במאי, מה שחושף את המין לדליפות נפט, להפרעה ולאובדן משטחי גאות ושפל. מכיוון שעופות אלה תלויים מאוד בביופילם של אזור הגאות, חפירות, הקשחת חופים ועליית מפלס הים משפיעים ישירות על מקור המזון שלהם.

שם מדעי

Calidris mauri | (Cabanis, 1857)

Cabanis תיאר את המין ב־1857 בשם Ereunetes mauri; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calidris הוגדר ב־1804 על ידי Merrem. Calidris נגזר מהיוונית העתיקה kalidris או skalidris, שם שבו השתמש אריסטו לעוף אפור לא מזוהה של שפת המים. mauri נקרא על שם הבוטנאי האיטלקי ארנסטו מאורי (1791–1836). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קובה.