צחראשצַחְרֹאשׁ | Oxyura leucocephala

קול

למעשה שותק מחוץ לחיזור; יום שלם בלגונה מלאה בהם אינו מניב דבר. זכרים מחזרים מניפים את הראש, מקישים במקור על הצוואר המנופח ומשמיעים prrrt נמוך ומתגלגל, הנישא בקושי על פני המים. נקבות מוטרדות משמיעות kek קצר וצרוד. אפריל עד יוני הוא הזמן היחיד שבו כדאי להקשיב, וגם אז רק מטווח קרוב.

זיהוי

קטן ומוצק, עם צוואר עבה, ראש גדול וזנב מחודד המוחזק באלכסון או זקוף. לזכר ראש לבן עם כיפה שחורה הנעצרת מעל העין, טבעת צוואר שחורה צרה ומקור כחול בהיר שבסיסו נפוח לגובה עם קו עליון קעור; הגוף ערמוני חם עם גב אפרפר מנוקד דק ומכסות תחת-זנב אדמדמות. בחורף המקור דוהה לכחול-אפור אך שומר על צורתו. הנקבות והצעירים חומים עמומים עם כיפה כהה, לחי בהירה ופס כהה אחד החוצה אותה; בסיס המקור הנפוח נראה גם אצלם. שט נמוך, צולל כמעט ברציפות, ועף רק לעתים רחוקות, נמוך ומהר על כנף כהה אחידה ללא מראה כנף.

מינים דומים

הכול תלוי בצחראש האדמוני Oxyura jamaicensis. אצל הזכר של מין זה הכיפה השחורה יורדת מתחת לעין, כך שהלחי הלבנה היא כתם תחום ולא ראש לבן; בסיס המקור נפוח הרבה פחות ומכסות התחת-זנב לבנות, לא אדמדמות. בני הכלאיים הם הקושי האמיתי והופיעו שוב ושוב בחצי האי האיברי: הכתמה כהה החוצה את הלחי, צורת מקור ביניים וגוון אפרפר בראש ובגוף. אצל הנקבות ההכרעה נשענת על פס הלחי, הצר, הישר והחד אצל הצחראש האדמוני אך הרחב והמטושטש יותר אצל הצחראש, ופרופיל המקור הוא הסימן האמין ביותר. נקבה שמקורה אינו נראה היטב מוטב להשאיר ללא רישום.

בית גידול

לגונות ואגמים עמוקים וקבועים עם מים צלולים, מתוקים עד מליחים מעט, ושוליים רחבים של קנה סוף וסוף. צולל במרכז הפתוח אחר זחלי יבחושים, סרטנאים וזרעי צמחי מים, ובשעות היום נצמד לקנה-הסוף. בחצי האי האיברי הוא משתמש באותה נכונות במקווי מים מעשה ידי אדם: מאגרים, בריכות מלח נטושות ובריכות השיקוע באל הונדו. בריכות רדודות המתייבשות בקיץ אינן מועילות לציפור הזקוקה למים שאפשר לצלול בהם.

תפוצה ונדידה

שתי אוכלוסיות נפרדות: אוכלוסייה מזרחית נודדת מערבות קזחסטן ואזור הים הכספי ועד הרמה האיראנית ומישור האינדוס, ואוכלוסייה מערבית יציבה ברובה בחצי האי האיברי ובצפון-מערב אפריקה. חצי האי האיברי מחזיק את המעוז האירופי; המעוזים כיום נמצאים במשולש שבין מדריד, שפך הגוודלקיביר וקאבו דה לה נאו: לגונות קורדובה ובראשן סוניאר, הביצות של דוניאנה וברסו דל אסטה, אזורי הביצות של לה מנצ'ה, קמפוטחר ולאס מורראס במורסיה, ואל הונדו, קלוט דה גלבני ובריכות המלח של סנטה פולה באליקנטה. מחוץ לחצי האי האיברי ולמגרב הוא נדיר של ממש באירופה, ובצפון היבשת רוב התצפיות הן של ציפורים שברחו מאוספים. כל טענה צפונית נבחנת על רקע זה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

אל הונדו ליד אלצ'ה היא הכתובת הטובה ביותר. יש להגיע למסתורים בצד הדרומי מוקדם בבוקר ולסרוק את המים הפתוחים ממש לפני קנה-הסוף. לגונות קורדובה וקלוט דה גלבני ליד אליקנטה אמינים באותה מידה. חפשו ברווז כהה קטן השט נמוך עם זנב זקוף ונשאר מתחת למים עשר עד עשרים שניות בכל פעם. בדקו את הלחי ואת צורת המקור בכל ציפור: תוכנית השיקום נשענת על דיווחים על ראשים בעלי מראה חריג.

מצב שימור

בסכנת הכחדה ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: בסכנת הכחדה). האוכלוסייה האיברית ירדה ל-22 ציפורים בלגונה אחת ליד קורדובה ב-1977; לאחר שהופסק שם הציד והמים הוגנו, היא גדלה ליותר מאלפיים ציפורים בשלושה עשר מחוזות, עם סוניאר ואל הונדו כגרעין. בצורת, דלדול אקוויפרים, עופרת ומתכות כבדות במשקע, אובדן שולי קנה-סוף והצחראש האדמוני נותרו הלחצים. האחרון מקורו בציפורים שברחו מאוספים באיים הבריטיים בשנות ה-50; האוכלוסייה הבר-מתורבתת שם סולקה ברובה בין 2005 ל-2010, וכל צחראש אדמוני או בן כלאיים הנמצא ליד מקווי הצחראש האיבריים מסולק.

שם מדעי

Oxyura leucocephala | (Scopoli, 1769)

Scopoli תיאר את המין ב־1769 בשם Anas leucocephala; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Oxyura הוגדר ב־1828 על ידי Bonaparte. Oxyura ביוונית, מ-oxys 'חד' ו-oura 'זנב', על שם נוצות הזנב הנוקשות שהעוף יכול להחזיק זקופות. leucocephala ביוונית, מ-leukos 'לבן' ו-kephalē 'ראש', על שם הראש הלבן של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון איטליה.