עלווית אפורהעַלְווִית אֲפוֹרָה | Phylloscopus trochilus

קול

השירה היא סימן המפתח: משפט של שתיים עד שלוש שניות המתחיל גבוה ובהיסוס בכמה צלילים רופפים, מתגבר, ואז יורד בהדרגה ונחלש בסיום מלא ורך יותר — see-see-swee-swee-swoi-swoi-swoo-swoo-swuu. כל משפט מסתיים נמוך מתחילתו, וצורה יורדת זו היא בדיוק ההפך מה-chiff-chaff הקופצני של עלווית החורף. חמש עד עשר שניות של שקט מפרידות בין משפט למשפט. הקריאה היא hoo-eet רך, דו-הברתי ועולה, חלש וממושך יותר מזה של עלווית החורף, והיא נשמעת בסבך כל הסתיו. השירה נמשכת מאמצע אפריל עד תחילת יולי, בצפיפות הגבוהה ביותר בשבוע האחרון של אפריל ובמחצית הראשונה של מאי, כשהציפורים שרות כמעט ללא הפסקה מהזריחה עד אמצע הבוקר; אחרי אמצע יולי היא פוסקת.

זיהוי

דקה ומוארכת, ירוקה-זיתית מלמעלה עם גוון גופריתי על הגרון והחזה, ופס גבה ארוך, חד-תחום ולבן-צהבהב הנמשך הרבה מאחורי העין. הרגליים בהירות — בצבע בשר, חום-צהוב או חום-כתום — ובכל מרחק זה הדבר הראשון שיש לבדוק. בליטת האברות הראשוניות ארוכה, כשני שלישים מאורך הנוצות השלישוניות, כך שקצה הכנף מגיע רחוק על בסיס הזנב. הזנב אינו מונד כלפי מטה, לכל היותר מוסט לצדדים. ציפורי סתיו בנוצה טרייה צהובות עזות; ציפורים צפוניות מתת-המין acredula אפורות יותר ולבנות עמומות מלמטה.

מינים דומים

עלווית החורף היא מין הבלבול האמיתי היחיד, וארבעה סימנים מכריעים: צבע הרגליים (בעלווית האפורה בצבע בשר בהיר, בעלווית החורף כהות עד שחורות), בליטת האברות הראשוניות (ארוכה בעלווית האפורה, קצרה וקטועה בעלווית החורף), פס הגבה (ארוך, צהוב וחד בעלווית האפורה, קצר ומטושטש מעל פס עין כהה בעלווית החורף) וההתנהגות (עלווית החורף מנידה את זנבה כלפי מטה ללא הרף, העלווית האפורה אינה עושה זאת). הקול נשאר מכריע: העלווית האפורה משמיעה hoo-eet רך, דו-הברתי ועולה, עלווית החורף hweet חד-הברתי וחד יותר. יש לשים לב: למיעוט מהעלוויות האפורות רגליים כהות. העלווית הירוקה גדולה יותר, עם גרון צהוב עז מול בטן לבנה כשלג וקצה כנף ארוך עוד יותר. לעלווית צהובת-הגבות פס כנף בולט.

בית גידול

יער נשירים צעיר ופתוח ובעיקר סבך בעל מבנה מגוון: התחדשות ליבנה בשטחי אברש, סבך ערבה בשקעי דיונות ולאורך פלגים, שטחי כריתה, נטיעות צעירות, סוללות משוכה, שולי יער מגודלים וסבכי ביצה. בניגוד לעלווית החורף היא נמנעת מיער גבוה בעל חופה סגורה. הקן כדור מקורה על הקרקע בעשב גבוה. בנדידה היא מופיעה כמעט בכל שיח, כולל גינות, סבכי אשחר ומטעי זיתים.

תפוצה ונדידה

מקננת מהאיים הבריטיים ועד מזרח סיביר וחורפת כולה מדרום לסהרה. בצפון-מערב אירופה, בסקנדינביה ובמרכז אירופה היא מהמקננות הנפוצות ביותר בדיונות, באברש ובעמקי פלגים; ההגעה מתחילה בתחילת אפריל והציפורים האחרונות עוברות באמצע ספטמבר. סביב הים התיכון היא מקננת רק במקומות מעטים מאוד בצפון חצי האי האיברי, בהרי קנטבריה ובפירנאים, אך באוגוסט ובספטמבר מספרים גדולים עוברים בכל הדרום, מחצי האי האיברי ועד אנטוליה וצפון אפריקה, וממלאים כל כתם סבך עד הוואדיות (רמבלס) של דרום חצי האי האיברי.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

השבוע האחרון של אפריל, בסבך ליבנה או ערבה בשטח אברש או בשקע דיונות לח, בין הזריחה לכתשע. בחרו במכוון ציפור הניזונה נמוך, והביטו קודם ברגליים ורק אחר כך בנוצות: בזוג מינים זה צבע הרגליים נקרא מהר מכל דבר אחר. בספטמבר כדאי לבקר בסבך נודדים מאחורי הדיונה הקדמית, שבו עלוויות אפורות ועלוויות חורף ניזונות זו לצד זו, כך שאפשר להשוות ישירות את בליטת האברות הראשוניות.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית גדולה מאוד. בתוך אירופה, עם זאת, עובר בה קו חלוקה ברור: המספרים יציבים או עולים בצפון ובמזרח, ואילו בדרום האיים הבריטיים ובחלקים מצפון-מערב אירופה המין ירד מאז שנות ה-80. התייבשות סבך, אובדן התחדשות צעירה בשל סוקצסיה או כריתה, והתנאים באזורי החורף באפריקה מצוינים כגורמים.

שם מדעי

Phylloscopus trochilus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Motacilla trochilus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Phylloscopus הוגדר ב־1826 על ידי Boie. Phylloscopus ביוונית, מ-phullon 'עלה' ו-skopos 'מחפש', מ-skopeō 'להתבונן': העוף החופש בעלווה. trochilus היא היוונית העתיקה trokhilos, 'גדרון', שם שסופרים קלאסיים נתנו לעוף קטן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אנגליה מדרום לתמזה.