כל המינים › ציפורי שיר › תפרים › תפר
תפרתַּפָּר | Cisticola juncidis
Graszanger | Zitting Cisticola | Buitrón | Cistensänger | Cisticole des joncs
סבכי זעיר ומקווקו של שטחי עשב לחים ושדות אורז, נפוץ בכל דרום אירופה אך תמיד מתגלה תחילה בזכות ה-dzip החדגוני הנשמע מהשמיים בקצב קבוע. המין מתפשט צפונה מזה עשרות שנים ומקנן כיום גם בחוף הדרומי של הים הצפוני.
קול
השיר אינו מוזיקלי: dzip … dzip … dzip חד, קצר ומתכתי, כפעמיים בשנייה, וכל צליל מושמע בשיא של תעופת שיר גלית, כך שהקול נע הלוך ושוב מעל השדה. הציפור חגה בקשתות רחבות בגובה עשרה עד שלושים מטרים, ממרץ עד ספטמבר, גם באמצע היום ובשמש מלאה. הקריאה היא tsip אפי קצר או tchek יבש מתוך הצמחייה, לעתים קרובות רגע לפני שהיא ממריאה שוב.
הקלטה: Jochem Verweij — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
זעיר, קטן מגדרון, עם זנב קצר, רחב ומעוגל הנפרש וחושף מלמטה רצועה שחורה עם קצוות לבנים. החלק העליון חום-חלודי עם קווקוו שחור כבד, כולל הכיפה, שאין בה פס מרכזי בהיר. השת אינו מקווקו והוא חום-חלודי חם. החלק התחתון לבן-קרמי אחיד ללא קווקוו, המקור דק ומחודד, הרגליים ורודות. בתעופה קטן, קל וקופצני, תמיד עם הזנב הקצר והמפוספס.
מינים דומים
בצפון-מערב אירופה צעיר של קנית פסים הוא הטעות הקלאסית: גדול בבירור, עם זנב ארוך ומעוגל ללא קצוות לבנים, פס כיפה בהיר ורחב בין שתי רצועות כהות, פס גבה קרמי ארוך ושת חלודי ללא קווקוו, והוא יושב בסוף ולא בעשב. הצטיה החלודית כהה בהרבה, ללא קווקוו כלל ובעלת קול חזק ופתאומי. החרגולן המנומר והחרגולן הזמירי ארוכים ודקים יותר, עם זנב מדורג בבירור ומכסות זנב תחתונות ארוכות, ושירם הוא זמזום מתגלגל ולא תקתוק. פפיון השדות גדול, דק וארוך-זנב יותר, ואין לו הכיפה המקווקוות עם השת החלודי.
בית גידול
עשב נמוך, לח וצפוף: אחוי מרעה חופיים, שדות אורז, אספסת ודגנים, שולי שדות עבותים, סוללות, שולי ביצות מלוחות, גדות תעלות השקיה ושולי לגונות. הקן הוא אריג בצורת אגס מעלי עשב וקורי עכביש, התפור לגבעולים חיים. נשאר באותו סוג שטח כל השנה ואינו נודד.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
דרום אירופה, אפריקה ודרום אסיה; בתוך אזור המפה סביב כל הים התיכון, מהמגרב וחצי האי האיברי דרך חצי האי האפניני והבלקן עד קפריסין, הלבנט ודלתת הנילוס, ולאורך החוף האטלנטי. בחצי האי האיברי רב כמעט בכל שטח פתוח נמוך, משדות האורז של דלתת האברו והאלבופרה ועד המריסמס של הגוואדלקיביר והערבות של אקסטרמדורה. המין נע צפונה מאז שנות ה-70 ומקנן כיום במספרים קטנים בשוליים הצפוניים, עד ארצות השפלה – שטחי העשב המליחים של הדלתה והנהרות הגדולים – ונסוג בחדות אחרי כל חורף קשה.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
סביב הים התיכון: כל בוקר אביב מעל שדה אורז או אחו מליח; כשעוקבים במשקפת אחר ה-dzip כלפי מעלה, מוצאים את הציפור בתעופת השיר הגלית שלה. בשוליים הצפוניים, לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני: מאי עד יולי בשטחי עשב מליחים ועל סוללות, שוב עם השמיעה ככלי הטוב ביותר. כשהיא נוחתת, יש להמשיך להמתין: לעתים קרובות היא יושבת לרגע על גבעול עשב או על תיל ופורשת את הזנב.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ורב מאוד ברחבי העולם. גבול התפוצה הצפוני שלו באירופה זז עם האקלים, והוא נהנה מגידול אורז ומחורפים מתונים, אך האוכלוסיות הקטנות בגבול זה נמחקות בחורף קשה ונדרשות להתחדש מהדרום. ייבוש שטחי עשב לחים, כיסוח מוקדם ומלא של סוללות ושולי שדות, והמעבר מאספסת לגידולים אינטנסיביים – כולם גורמים לאובדן קנים.
שם מדעי
Cisticola juncidis | (Rafinesque, 1810)
Rafinesque תיאר את המין ב־1810 בשם Sylvia juncidis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Cisticola הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Cisticola מצרף את היוונית העתיקה kisthos 'לוטם' ללטינית colere 'לשכון'. juncidis היא צורת הקטנה לטינית של iuncus 'סוף'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־רוצ'לה, סיציליה.