סיטה אלג'יראיתסִיטָה אַלְגִּ'ירָאִית | Sitta ledanti

קול

אנפופי וחוזר, ונישא למרחק ביער הררי שקט. הקריאה הרגילה היא סדרה של צלילים קצרים ומעט פחיים, wit-wit-wit, המאיצה ומתחדדת כשהעוף מוטרד. יש גם tchehh נמשך, מתלונן ואנפופי במובהק, הקול האופייני ביותר של המין, המזכיר ממרחק דורס קטן. השיר הוא סדרה מהירה של חמישה עד עשרה צלילים אנפופיים דומים באותו גובה בערך, מסולסלים או מתגלגלים מעט, הנשמעים בדרך כלל מענף גבוה, ממרץ עד מאי. ביער גרוש הקול הוא כמעט תמיד הסימן הראשון: העוף מחפש מזון בשקט ובגובה, ומסגיר את עצמו רק כשהוא קורא.

זיהוי

קטנה ודחוסה, קצרת זנב וגדולת ראש, בצורתה סיטה לכל דבר אך קטנה במעט ובעלת מקור קצר ודק יותר. החלק העליון אפור-כחלחל עמום, מעט שטוח יותר בגוונו מהסיטה האירופית; הסנטר, הגרון והלחיים לבנים-שבורים, ושאר החלק התחתון נע מחום-צהבהב בהיר בחזה עד חום-קינמון חם יותר בבטן ובצדדים, ללא האדום-חלוד שיש שם לסיטה האירופית. לזכר מצח וכיפה שחורים, פס עין שחור צר מתחתם, וביניהם פס גבה לבן המגיע אל מאחורי העין. אצל הנקבה הכיפה אפורה כמו הגב, לכל היותר עם גוון כהה יותר בחזיתה, ופס העין אפרפר וחלש בהרבה, כך שהראש נראה כמעט חלק; פס הגבה עדיין נראה. הצעירים דומים לנקבה אך עמומים עוד יותר וקצרי מקור. ההתנהגות כשל כל סיטה: הולכת עם הראש כלפי מטה לאורך גזע, מטפסת בלי להישען על הזנב, ותוקעת זרעים בסדק בקליפה כדי לפצח אותם.

מינים דומים

ביערות שלה אין סיטה שנייה: הסיטה האירופית אינה מגיעה לקביליה הקטנה, כך שבלבול עם קרובה אינו אפשרי. טפס-העצים קצר-האצבעות חולק את היער ועובד על אותם גזעים, אך תמיד כלפי מעלה ובהישענות על זנב קשיח ומחודד, צבעו חום מנומר ולא אפור-כחלחל ומקורו דק ומעוקל; עוף היורד בגזע בראש מורד אינו טפס-עצים. הירגזי השחור והירגזי המצויץ מצויים באותו יער וקטנים באותה מידה, אך מקורם קצר ועבה, הם אינם מטפסים על קליפה ונתלים בקצות ענפים. לשם השוואה עם הסיטות הקטנות האחרות: לסיטת קורסיקה דגם ראש דומה אך חלק תחתון לבן וקר יותר ופס לבן רחב וחד יותר מעל העין, והיא חיה במרחק אלפיים קילומטר; לסיטה אדומת-החזה כתם חזה אדמדם גדול, החסר לחלוטין אצל מין זה.

בית גידול

יער הררי בקביליה הקטנה, בין כשלוש מאות וחמישים לאלפיים מטר, עם סוג יער שונה לגמרי בכל אתר. בהר באבור, שבו התגלה המין, זהו יער מעורב ותיק של אשוח אלג'יראי וארז האטלס עם אלון הגלעין ואלון אלג'יראי ביניהם, במדרונות הגבוהים ביותר מעל אלף ושמונה מאות מטר. בגרוש, בטמנטוט ובג'ימלה התמונה שונה ונמוכה בהרבה: יער רחב-עלים סגור של אלון קבילי ואלון אלג'יראי, עם מעט אלון השעם, אלמון ואדר, במדרונות צפוניים לחים ובערוצים. המשותף לכל היערות האלה הוא גיל העצים. הקן ממוקם בחלל בגזע ותיק, רקוב או מת, לעתים נחצב על ידי העופות בעץ רך, לעתים חור נקר ישן; ללא עצים ותיקים עם ריקבון אין אתר קינון, וגורל המין קשור בשרידות היער הוותיק. מחוץ לעונת הקינון העופות נעים באותו יער, לעתים קרובות בלהקות מעורבות עם ירגזים.

תפוצה ונדידה

ארבעה גושי יער בקביליה הקטנה ותו לא. הראשון הוא היער בג'בל באבור, שבו נתקל ז'אן-פול לדאן במין באוקטובר 1975 ושבו נקרא על שמו בשנה שלאחר מכן; זהו גם המעוז הקטן ביותר, עם לא יותר מזוגות ספורים על כמה מאות הקטרים של יער אשוח. השני והגדול בהרבה הוא גרוש, בפארק הלאומי טאזה ליד ג'יג'ל, המחזיק את רוב האוכלוסייה העולמית. אחריהם יערות טמנטוט וג'ימלה, שלושתם לאורך אותו רכס ממזרח וממערב. יחד ארבעת המקומות משתרעים על שטח שהוא בקושי נקודה על מפת ספר זה. האוכלוסייה העולמית הכוללת מוערכת בכאלף פרטים בוגרים. המין אינו נודד.

• יציב
• קינון (קיץ)
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

תצפית במין זה מחייבת מסע ייעודי. האתר הנגיש ביותר הוא הפארק הלאומי טאזה ליד ג'יג'ל, שבו ניתן להגיע ליער גרוש מכביש החוף ושבו הסיכויים הטובים ביותר באפריל ובמאי; בבאבור הדרך גרועה והאוכלוסייה קטנה כל כך שלהפרעה יש שם משקל רב. יש להיכנס למדרון אלונים ותיק וסגור ולכבות את המנוע; להאזין ל-tchehh האנפופי ול-wit-wit החוזר לפני תחילת החיפוש. העופות נשארים בחצי העליון של החופה ויורדים נמוך לעתים רחוקות, ולכן כדאי לבחור נקודה עם תצפית אל מעל צמרת היער – מדרון תלול הנסרק מלמטה עדיף על שביל בין העצים. הבוקר המוקדם הוא הזמן הטוב ביותר. יש לתאם את הביקור דרך מדריך מקומי או שירות הפארק; הדרכים וההיתרים כאן מורכבים, והביקור פשוט יותר בליווי.

מצב שימור

לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: בסכנת הכחדה. המין כולו מוערך בכאלף פרטים בוגרים, המחולקים בין ארבעה יערות שאינם מחוברים זה לזה; כמעט אין חילופים בין תת-האוכלוסיות, כך שאובדן באתר אחד אינו מתמלא ממקום אחר. הקטן מבין הארבעה הוא ג'בל באבור, שבו התגלה המין ב-1975; נותרו שם זוגות ספורים בלבד. יער האשוח שם הצטמק במאה האחרונה בגלל כריתה, רעיית בקר ועזים המסלקת את ההתחדשות, וכישלון של אשוחים צעירים לצמוח מתחת לוותיקים; היער הקיים מזדקן ללא דור ממשיך. האיום הכבד והמהיר ביותר הוא אש. יערות קביליה נשרפים ברוב הקיצים, וסדרת השריפות ב-2020, ב-2021 וב-2022 פגעה בשטחים נרחבים בדיוק באזור זה; שריפה הורסת בתוך אחר צהריים אחד את היער הוותיק העשיר בחללים שהעוף תלוי בו, ושיקומו נמשך מאה שנה. נוסף על כך כריתת עצים מתים ורקובים, המסלקת את עצי הקינון, ובטווח הארוך התייבשות יערות ההרים של צפון אפריקה. קיימת הגנה רשמית – גרוש נמצא בפארק הלאומי טאזה ובאבור הוא שמורה – אך האכיפה מוגבלת וספירות עצמאיות מעטות. אוכלוסייה בגודל כזה פגיעה לרצף של שנים גרועות.

שם מדעי

Sitta ledanti | Vielliard, 1976

Vielliard תיאר את המין ב־1976 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Sitta הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Sitta הוא השם היווני העתיק sittē לסיטה. ledanti נקרא על שם חוקר הטבע הבלגי ז'אן-פול לדאן, שמצא את הציפור בקביליה באוקטובר 1975 וכינה אותה la Sittelle kabyle.