פלמינגו אמריקניפְלָמִינְגּוֹ אֲמֶרִיקָנִי | Phoenicopterus ruber

קול

געגוע דמוי אווז, בדיוק כמו אצל הפלמינגו הגדול: ka-ha אנפפי ופועה, ופטפוט נמוך ונוחר של קבוצות ניזונות הנשמע למרחק קילומטרים מעל מים שטוחים. ציפורים בתעופה קוראות בקול רם וברציפות. בשטח אי אפשר להבדיל את הקול מזה של הפלמינגו הגדול, והוא אינו מסייע בזיהוי כלל.

זיהוי

גדול וארך-רגליים כמו הפלמינגו הגדול, אך רווי צבע: הראש, הצוואר, החזה והצדדים כתומים-אדומים, המכסות בגוון ארגמני עמוק יותר ואברות התעופה שחורות. הרגליים ורודות עד אדומות לכל אורכן, הקשתית צהובה בהירה, והפנים מנוצות בוורוד עד בסיס המקור. המקור כתום-ורוד עם קצה שחור חד-גבולות והכיפוף הרגיל כלפי מטה. הצעירים אפורים-חומים עם מקור ורגליים אפורים, ומקבלים את צבעם במשך כמה שנים.

מינים דומים

הפלמינגו הגדול (Phoenicopterus roseus) הוא ההשוואה החשובה: ורוד-לבן בהיר על הגוף והצוואר, והאדום מוגבל למכסות, כך שממרחק הוא נראה כציפור לבנה. אצל הפלמינגו האמריקני הצבע הרווי נמשך לכל אורך הצוואר ואל הראש. לפלמינגו הצ'יליאני רגליים אפורות-כחלחלות עם מפרקים אדומים ויותר שחור במקור; הפלמינגו הקטן קטן בהרבה, עם מקור אדום כהה. שתי אזהרות: ציפורים באוספים מוזנות במזון עם פיגמנטים וגם הן צבועות בעוצמה, ובני כלאיים עם פלמינגו גדול שכיחים בלהקות אירופיות. העריכו צבע, דגם מקור וצבע רגליים יחד, וחפשו תמיד טבעת.

בית גידול

מים מלוחים ומליחים רדודים ללא צמחייה: בריכות מלח, לגונות חוף, משטחי בוץ ושפכי נהרות, שבהם הוא מסנן את הבוץ כשראשו הפוך. באירופה הוא משתמש בדיוק באתרים של הפלמינגו הגדול, בדרך כלל כפרט בודד בין מאות.

תפוצה ונדידה

התפוצה הטבעית כוללת את האיים הקריביים, יוקטן, החוף הצפוני של דרום אמריקה ואיי גלפגוס. תצפיות מאושרות של ציפורי בר באירופה כמעט אינן קיימות: ועדות נדירים מתייחסות כמעט לכל פרט כנמלט משבי או כבעל מוצא לא ידוע, והמין מסווג בקטגוריה E ברוב הרשימות הלאומיות. ציפורים מופיעות באופן לא סדיר בלהקות הפלמינגו המעורבות של צפון-מערב אירופה, כולל הצווילברוקר פן והדלתה, ובין הפלמינגו של בריכות המלח בדרום חצי האי האיברי ובלבנטה.

איך ומתי לחפש

סרקו בטלסקופ כל להקת פלמינגו בקמארג, בדלתת האברו, בפואנטה דה פיידרה או בסנטה פולה, וחפשו את הפרט שצווארו, ולא רק מכסותיו, כתום-אדום. אור נמוך של בוקר וערב מגביר את הוורוד בכל ציפור, ולכן העריכו את הצבע באור שטוח וכשהציפורים באותה זווית לשמש. קראו טבעות בכל הזדמנות: אצל מין זה הן מכריעות בדרך כלל את שאלת המוצא.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), והאוכלוסייה הקריבית גדלה מאז שהמושבות העיקריות הוגנו. הציפורים באירופה אינן אוכלוסייה המקיימת את עצמה, והן תלויות בבריחות חדשות מאוספים. באירופה הן מוסיפות לערבוב בלהקות הפלמינגו, כך שקשה יותר ויותר להפריד בני כלאיים.

שם מדעי

Phoenicopterus ruber | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Phoenicopterus. Phoenicopterus ביוונית, מ-phoinix 'ארגמן' ו-pteron 'נוצה', כלומר 'אדום-נוצה'. ruber בלטינית 'אדום', על שם הנוצות האדומות-ורודות הכהות של מין זה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־איי הודו המערבית.