שחף ארמני (Larus armenicus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

גבוה וצרוד באופן ניכר יותר משחף צהוב-רגל, עם צחוק מהיר ונובח הנפסק בפתאומיות. מושבה על האיים הקטנים של אגם סבן משמיעה מקהלה אנפפית ורצופה, ואותו רעש הוא הדבר הראשון הנשמע באתרי הפסולת של ירוואן. הקריאה הארוכה מושמעת כשהראש מוטל לאחור פחות מאשר אצל שחף צהוב-רגל.

האזנה: קריאהXC1041402

הקלטה: Magnus Hellström — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

שחף בינוני וקומפקטי עם מצח תלול, כיפה מעוגלת ורגליים קצרות למדי. הגב אפור-צפחה כהה בבירור יותר משל שחף צהוב-רגל, וקרוב לגוון השחף השחור. המקור קצר ועבה עם פס שחור רחב ממש לפני הקצה, החוצה בדרך כלל את שני חלקי המקור במלואם, וכתם אדום קטן מאחוריו. העין כהה בתוך טבעת עין אדומה. בקצה הכנף שחור נרחב עם 'מראה' לבנה קטנה אחת בלבד, על האברה הראשונית העשירית. בוגרים בחורף שומרים על ראש לבן כמעט, לכל היותר עם פסים דקים מאחורי העין; צעירי שנה ראשונה כהים ובעלי דגם קשקשים סדיר, עם פס זנב שחור וחד.

מינים דומים

שחף צהוב-רגל גדול וארוך-רגליים יותר, עם עין צהובה-בהירה, מקור ארוך יותר שבכתם האדום שלו אין פס שחור שלם, וגב אפור בהיר יותר. שחף כוזרי ארוך ובצורת אגס, עם מקור בעל צדדים מקבילים, מצח משופע והרבה לבן באברה הראשונית החיצונית. השחף הארמני הוא הקצר והקומפקטי מבין השלושה, עם העין הכהה, המקור הקצר עם הפס השחור הברור, הגב האפור הכהה יותר ו'מראה' שנשארת קטנה. עבדו בסדר זה: קודם העין, אחר כך דגם המקור, אחר כך גוון הגב מול ציפור סמוכה, ורק בסוף קצה הכנף.

השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה

בית גידול

אגמי הרים גדולים, מאגם ואן בגובה כמעט 1650 מטר ועד אגם סבן בגובה של יותר מ-1900 מטר, עם מושבות על איים סלעיים קטנים ועל חופים תלולים. המזון הוא דגים וחרקים, אך בקיץ בעיקר פסולת מאתרי הטמנה פתוחים, וכן בריכות דגים ומאגרים; מחוץ לעונת הקינון הוא עובר למשטחי הבוץ ולנמלים של הלבנט.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן במזרח אנטוליה, בדרום הקווקז ובצפון-מערב הרמה האיראנית, והליבה היא אגם ואן, אגם סבן, אגם ארפי וצ'לדיר. לשחפים גדולים מעטים יש תחום קינון קטן וגבוה כל כך. בחורף רוב הציפורים עוברות לחופי הלבנט ולדלתת הנילוס, וכן לקפריסין, ומתקבצות בבריכות דגים ובנמלים. מערבה לקווקז ומחוץ למזרח הים התיכון המין הוא חריג.

יציב
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בעונת הקינון, סבנוואנק שעל אגם סבן ביוני היא הכתובת: הציפורים עומדות ליד החניון ועל הסלעים במרחק עשרה מטרים, קרוב מספיק כדי לשפוט צבע עין, פס מקור וגוון גב ללא טלסקופ; באגם ואן מתאימים החופים באחלאט ובארג'יש ונמלי הדיג. בחורף בריכות הדגים של עמק בית שאן והנמלים מאשדוד עד אילת הם המקום הטוב ביותר, עם שחפים ארמניים לצד שחפים כוזריים, שחפים בלטיים ושחפי ערבות. השאירו תמיד שחף צהוב-רגל באותו שדה ראייה: רק זה לצד זה ניכרים הגב הכהה יותר והמקור הקטן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך המין מאכלס אתרים מעטים מאוד ופגיע מסיבה זו בלבד. מפלסי המים באגם סבן ובאגם ואן משתנים במידה רבה עקב שאיבה ובצורת, מחברים איי קינון לחוף וחושפים אותם לכלבים ולשועלים. סגירה וכיסוי של אתרי פסולת פתוחים מסירים בהתראה קצרה חלק גדול מאספקת המזון בקיץ, והפרעה מדיג ומפנאי פוגעת במושבות בשני האגמים.

שם מדעי

Larus armenicus | Buturlin, 1934

Buturlin תיאר את המין ב־1934 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Larus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Larus בלטינית, מהיוונית העתיקה laros, וככל הנראה ציין שחף או עוף ים גדול אחר. armenicus פירושו 'ארמני', על שם ארמניה, שבה המין מקנן.