שחף צהוב-רגל (Larus michahellis) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

עמוק ואנפופי יותר מהשחף הכספי, עם קריאת צחוק מלאה ויורדת, gow-gow-gow, המושמעת בראש מוטה לאחור, ו-ga-ga קצר בעת אי-שקט. בערי נמל ים-תיכוניות הוא נשמע כל השנה מגגות וממזחים; בצפון-מערב אירופה הקול מגיע בדרך כלל מציפור יחידה בין שחפים כספיים. כשהציפור נשמעת ואינה נראית, גוון הקול הוא הסימן הטוב ביותר: כבד וצרוד בבירור לעומת היללה הצלולה של השחף הכספי.

האזנה: קריאה ארוכה של בוגרWikimedia Commons

הקלטה: Cedric Mroczko — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

שחף חזק וארוך-רגליים עם גב אפור כהה בבירור מזה של השחף הכספי ובהיר בבירור מזה של השחף השחור. הרגליים צהובות-כרום עזות, העין צהובה-בהירה בתוך טבעת עין אדומה עבה ועזה, ולמקור הכבד זווית לסתית חזקה עם כתם אדום גדול המתפשט לעתים קרובות ללסת העליונה. לוח זמני ההחלפה חשוב: הראש לבן כשלג כבר באוגוסט ובספטמבר, ללא הפסים המטושטשים של החורף שהשחף הכספי מקבל בדיוק באותו זמן. בקצה הכנף הרבה שחור, עם מראה ברורה אחת ב-p10 ולכל היותר קטנה ב-p9, היוצרים טריז שחור כבד בתעופה. ציפורים בשנה הראשונה מנוגדות: מסכה כהה סביב העין, ראש וצד תחתון שמלבינים מוקדם, מכסות גדולות בדגם משבצות, נוצות שלישוניות כהות אחידות עם קצה בהיר צר, ושת לבן הנבדל בחדות מפס זנב שחור וחד.

מינים דומים

השחף הכספי הוא הבדיקה הראשונה: גב אפור בהיר יותר, רגליים ורודות-בשר, כתם מקור אדום קטן יותר, ובסתיו ובחורף ראש מפוספס ועכור כשהשחף צהוב-הרגל כבר לבן. השחף הכוזרי הוא המקרה הקשה יותר: מקור ארוך עם צדדים מקבילים ללא זווית לסתית בולטת, עין קטנה ולעתים קרובות כהה במצח משופע, רגליים ארוכות יותר בצבע ורוד עמום עד צהבהב, יותר לבן באברה החיצונית וכנף תחתונה הנראית לבנה יותר; הוא נראה ארוך ודמוי אגס, ואילו השחף צהוב-הרגל נראה זוויתי וחסון. גם לשחף השחור רגליים צהובות, אך גבו אפור-צפחה כהה בהרבה, הנראה ממרחק כמעט שחור מול הגוף הלבן. בשנה הראשונה התמונה שונה: לשחף הכוזרי כתפיות אפורות אחידות וראש בהיר, לשחף צהוב-הרגל מכסות בדגם משבצות גס יותר ומסכת עין כהה.

השוואת שחפים: רגליים, ראש, מקור וקצה כנף זה לצד זה

בית גידול

חופים סלעיים, מצוקים, חופי חול, בריכות מלח, נמלים, מאגרי מים, גדות חול בנהרות, אתרי פסולת וגגות שטוחים בערים. מקנן במושבות על איונים סלעיים ומצוקים ובמידה גוברת על מבנים, מברצלונה ועד רומא. בצפון-מערב אירופה הוא מעדיף משטחי חול ובוץ לאורך הנהרות הגדולים, את הדלתה ואתרי תעשייה, כמעט תמיד בין שחפים כספיים ושחפים שחורים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

תחום הליבה הוא הים התיכון, החופים האטלנטיים של חצי האי האיברי וצפון-מערב אפריקה והאיים שמול החוף; בחצי האי האיברי הוא השחף הגדול המצוי כמעט לאורך כל החוף ובמאגרים הגדולים בפנים הארץ. משם הוא מתפשט צפונה דרך מערב אירופה והאלפים אל מרכז אירופה וארצות השפלה, שבהן הוא מבקר נדיר אך מתרבה במהירות בנהרות הגדולים ובשפכים, בשיא מיולי עד אוקטובר, עם מספר קטן של רישומי קינון טהורים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

באוגוסט או בספטמבר לכו לאורך גדת חול בנהר גדול או בשפך בצפון-מערב אירופה — זרועות הריין והדלתה הם השטח הקלאסי — וחפשו את הציפור בעלת הראש הלבן כשלג בין השחפים הכספיים מפוספסי-הראש. משם בדקו כלפי מטה: גוון הגב מול הציפור השכנה, אחר כך הרגליים, ואחר כך טבעת העין וכתם המקור. סביב הים התיכון המין מזוהה בצורה הטובה ביותר בנמל דיג בזריחה, שבו הציפורים נחות במרחק קצר וכל שלבי הנוצה עומדים זה לצד זה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); המין מרוויח זה עשורים משאריות דיג, מאתרי פסולת ומקינון על גגות, ומתפשט ברוב מערב אירופה. לגידול זה יש צד שלילי: בים התיכון שחפים צהובי-רגל דוחקים עופות ים מושבתיים קטנים יותר, כגון השחף אדום-המקור ויסעורונים, ובחלק מהאיים המספרים מנוהלים באופן פעיל.

שם מדעי

Larus michahellis | Naumann, 1840

Naumann תיאר את המין ב־1840 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Larus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Larus בלטינית, מהיוונית העתיקה laros, וככל הנראה ציין שחף או עוף ים גדול אחר. michahellis נקרא על שם הזואולוג הגרמני קרל מיכאהלס (1807–1834). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־חוף דלמטיה.