ירגזי תכוליַרְגְּזִי תָּכוֹל | Cyanistes cyanus

קול

קרוב לירגזי הכחול, אך רם ומצלצל יותר. הקריאה השכיחה ביותר היא סלסול מטרטר ממושך, tsirrrrr, קרוב יותר לירגזי זנבתן מאשר לירגזי כחול, לעתים קרובות בשילוב tsee-tsee חד. ליד חור הקן הוא משמיע טרטור נזיפה. השיר הוא רצף של שלושה או ארבעה צלילים גבוהים וצלולים ואחריהם סלסול מתגלגל ארוך — tsee-tsee-tsee-tsirrrrrr — גבוה יותר, ממושך יותר ומצלצל יותר משל הירגזי הכחול. בעיקר ממרץ עד מאי, וקל ביותר לשמוע אותו מעל קני הסוף בבוקר ללא רוח.

זיהוי

גדול מעט מהירגזי הכחול ובעיקר ארוך-זנב הרבה יותר, דבר המקנה לו צללית דקה יותר. הראש לבן עם קו כהה יחיד: פס צר כחול-שחור מהמקור דרך העין, הממשיך סביב העורף כצווארון כהה. הכיפה לבנה, לא כחולה. הצד העליון אפור-כחלחל, הכנף תכולה בהירה עם פס לבן רחב לרוחב מכסות הכנף הגדולות וקצוות לבנים רחבים לאברות המשניות ולשלישוניות, היוצרים יחד שדה כנף לבן גדול הבולט מיד בכנף המקופלת. הזנב כחול עם שוליים חיצוניים לבנים וקצוות לבנים, ומשום שהוא מדורג הלבן נראה כטריז בקצהו. הצד התחתון לבן טהור, לעתים עם כתם כהה קלוש במרכז החזה. לא צהוב ולא ירוק — אצל מין זה זו הנקודה המכריעה.

מינים דומים

הירגזי הכחול, ותו לא. לכל ירגזי כחול צד תחתון צהוב, גב ירקרק וכיפה כחולה; לירגזי התכול צד תחתון לבן, גב אפור-כחלחל וכיפה לבנה, ובנוסף זנב ארוך בהרבה והרבה יותר לבן בכנף ובזנב. בחלק המערבי של התפוצה, שבו שני המינים נפגשים, מופיעים כלאיים: לציפורים אלה גוון צהבהב על החזה, נגיעה ירוקה בגב או מעט כחול על הכיפה, והן תוארו זמן רב כמין נפרד בשם pleskei. לעבודת שטח פירוש הדבר אחד בלבד: ירגזי תכול עם שמץ של צהוב או ירוק הוא כלאי ולא ציפור טהורה. מחוץ לתחום הרגיל בדיקה זו היא חובה, ויחד איתה שאלת ציפור כלוב שנמלטה.

בית גידול

בית הגידול המרכזי הוא צמחייה לחה, צפופה ונמוכה לאורך מים: סבכי ערבה ושיחי ערבה בעמקי נהרות, סבכי ליבנה, והמעבר מקני סוף נרחבים לשיחים. גם יער מישורי הצפה של צפצפה, ערבה וליבנה, וביצות עם עצים פזורים. בחורף הוא נמצא לעתים קרובות בתוך הסוף עצמו, מטפס על הגבעולים כמו שפמתן בחיפוש אחר חרקים חורפים; אז הוא מופיע גם בגינות כפרים ובפארקים. הוא מקנן בחללים בעץ רקוב ורך, בחורי נקרים ישנים ולעתים בגבעול סוף חלול או בגדה, והוא חשאי בעונת הקינון.

תפוצה ונדידה

ממזרח אירופה ומהקצה המזרחי של האזור הבלטי מזרחה על פני כל סיביר עד ערבות מונגוליה, עבר-בייקל ומנצ'וריה, עם שלוחה נפרדת בהרי מרכז אסיה. החלק שבתחום המפה הוא השוליים המערביים של תפוצה גדולה זו, והוא מאוכלס בדלילות: אזורי הקינון הסדירים נמצאים בחלק המערבי של מזרח אירופה ובאזורי הגבול הבלטיים. ברובו תושב קבע, אך משוטט בחורף, ובשנים מסוימות ציפורים מופיעות באזור הבלטי ובחלקים הסמוכים של מרכז אירופה ופנוסקנדיה. מערבה יותר כל דיווח נדיר ונבדק הן מול סימני כלאיים והן מול האפשרות של ציפור שנמלטה.

• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

ביצות הסוף וסבכי הערבה של עמק הפריפיאט ושמורת ברזינסקי הם בין האתרים האמינים ביותר במאי. צאו מוקדם, עמדו על סוללה או על שביל לאורך שולי הסוף והקשיבו ל-tsirrrrr המטרטר; הציפור מכריזה על עצמה לרוב ראשונה ואז נוחתת גבוה בעץ ערבה. בחורף סוף עם ערבות בתוכו הוא האפשרות הטובה ביותר, משום שהשיחים חשופים ושדה הכנף הלבן נראה ממרחק. צלמו או רשמו תמיד את החזה והגב — זה הדבר היחיד השולל כלאי.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית, משום שהחלק הסיבירי של התפוצה גדול ורציף. בחלק האירופי התמונה פחות טובה: המין נדיר ומקומי, ובמקומות מסוימים מספרו יורד עם ניקוז עמקי נהרות, קציר או שריפת סוף ופינוי סבכי ערבה. נוסף על כך הירגזי הכחול מתפשט מזרחה באזור שבו שני המינים נפגשים, דבר המקטין את חלקם של הירגזים התכולים הטהורים באוכלוסיות השוליים המערביות. שמירה על עמקי נהרות לחים ולא מנוהלים, עם סוף וערבות, היא לב העניין כאן.

שם מדעי

Cyanistes cyanus | (Pallas, 1770)

Pallas תיאר את המין ב־1770 בשם Parus cyanus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Cyanistes הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Cyanistes מהיוונית העתיקה kuanos, 'כחול כהה'. cyanus נגזר מאותה מילה יוונית kuanos 'כחול כהה', והוא חוזר על משמעות שם הסוג. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הוולגה ברוסיה.