ירגזי כחול אפריקנייַרְגָּזִי כָּחוֹל אַפְרִיקָנִי | Cyanistes teneriffae

קול

מזוהה כירגזי כחול, אך קשה ומהיר יותר. השיר הוא tsee-tsee-tseerrrr קצר ומאיץ, והסלסול המסיים יבש ומקרקש יותר מאשר אצל המין הצפוני. הקריאות אנפופיות וחדות: cher-r-r-r נרגז בקן ו-tsi-tsi-tsi דק לקשר. ביער האורן הקנרי הקול נישא למרחק רב בין הגזעים, וכמעט תמיד הקול מסגיר את העוף לפני שנקלטת התנועה גבוה בצמרת.

זיהוי

קטן כמו הירגזי הכחול, 11 עד 12 cm, אך מנוגד הרבה יותר. הכיפה כהה: כחולה-שחורה עמוקה עד שחורה, לא כחול-הקובלט הבהיר של המין הצפוני. פס עין שחור רחב חוצה את הפנים הלבנות, ממשיך מאחורי הלחי ומתחבר לעורף שחור, כך שהלחי הלבנה תחומה בחדות. מהסנטר יורד סינר שחור רחב כפס ברור ורחב על החלק התחתון הצהוב העמוק. הגב אפור-כחלחל עד צפחה, ללא הירוק של הירגזי הכחול; הכנפיים והזנב בצבע קובלט. האיים נבדלים זה מזה: בטנריף, בלה גומרה, בלה פלמה ובאל יירו הכנף חלקה, ואילו לעופות פוארטבנטורה ולנסרוטה ולעופות המגרב פס כנף לבן וגב בהיר ואפור יותר. בסך הכול שבעה תת-מינים, לרוב האיים תת-מין משלהם. הזוויגים דומים; לצעירים לחיים צהובות וכיפה עמומה.

מינים דומים

הירגזי הכחול הוא המין היחיד הרלוונטי, ובכל זאת השניים אינם נראים יחד: הירגזי הכחול נעדר מהאיים הקנריים ומצפון-מערב אפריקה, ותחומי התפוצה אינם נפגשים בשום מקום. שני סימנים נושאים את ההבדל. הכיפה: כחולה-שחורה עד שחורה בירגזי הכחול האפריקני, כך שהראש נראה כהה מלמעלה, לעומת הכחול הבהיר של הירגזי הכחול. ופס הגרון: רחב, שחור וחד-שוליים, מהסנטר הרחק במורד החזה, במקום שבו לירגזי הכחול רק קו כהה דק ולא מוגדר. נוסף על כך גב אפור-כחלחל ולא ירקרק. במגרב מצוי גם הירגזי המצוי, אך הוא חסון בהרבה, עם ראש שחור ולחי לבנה וללא כחול כלל.

בית גידול

באיים הקנריים – בכל מקום עם עצים או שיחים גבוהים: יער האורן הקנרי במדרונות הגבוהים, יער הדפנה במדרונות הצפוניים הלחים, אברש עצי, ומעבר לכך גנים ופארקים, מטעי בננות ותפוזים, גני דקלים וחורש החלבלוב החם בגבהים הנמוכים. באיים המזרחיים היבשים יותר הוא תלוי בקבוצות הדקלים ובגנים המעטים שישנם. במגרב הוא חי ביערות הרים: ארז, אלון השעם, אלון הגלעין ומחטניים מעורבים ברכס הריף, באטלס התיכון וברכסי קביליה, וכן בגנים ובמטעים. מקנן בחורי עצים, בסדקי קירות ובתיבות קינון.

תפוצה ונדידה

שני גושים, שניהם בתחום מדריך זה. הראשון – כל שבעת האיים הקנריים העיקריים, מלה פלמה ואל יירו במערב עד לנסרוטה במזרח, עם תת-מין נפרד כמעט בכל אי – אחת מסדרות צורות האיים הברורות ביותר בתחום מדריך זה. השני – צפון-מערב אפריקה, מהמגרב ועד שטח קטן בקירנאיקה. נעדר ממדירה, מהאיים האזוריים ומאיי סלבז'נש. תושב קבע; אינו עוזב את האי שלו ונע מעט גם בתוכו, לכל היותר מהאורנים הגבוהים לגנים נמוכים יותר בחורף.

• יציב
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

טנריף היא הקלה ביותר: יערות האורן מעל לה אספרנסה או לאורך הדרך לטיידה, בשעה הראשונה אחרי הזריחה. בגנים ובאתרי פיקניק הוא מתקרב לכמה מטרים ונוח לצילום. בביקור בכמה איים יש לבדוק היטב את הכנף: פס הכנף הלבן של עופות פוארטבנטורה ולנסרוטה הוא ההבדל העיקרי בין צורות האיים, ובמסע אחד אפשר לראות שתי צורות שונות מאוד במראן. באטלס התיכון – יער הארזים ליד אזרו.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ומצוי ברוב האיים. החששות מקומיים ונוגעים לבית הגידול: השריפות הגדולות הפוגעות כיום לעתים קרובות יותר ביער האורן הקנרי, שרידי יער הדפנה הקטנים בכמה איים, ובפוארטבנטורה ובלנסרוטה האוכלוסיות הזעירות והפגיעות הקשורות לקבוצות דקלים וגנים בודדים. במגרב היער הוותיק, העשיר בחורים, מידלדל בגלל כריתה ורעייה. מכיוון שכמעט לכל אי צורה משלו, פגיעה מקומית משמעותית כאן יותר משמשתמע מהמספר הכולל.

שם מדעי

Cyanistes teneriffae | (Lesson, 1831)

Lesson תיאר את המין ב־1831 בשם Parus teneriffae; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Cyanistes הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Cyanistes מהיוונית העתיקה kuanos, 'כחול כהה'. teneriffae בלטינית 'של טנריפה', האי הקנרי שממנו הגיע הפרט שתואר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־טנריפה, האיים הקנריים.