אורג שחור-ראשאוֹרֵג שָׁחוֹר-רֹאשׁ | Ploceus melanocephalus

קול

אין שיר במובן הרגיל: נהמה יבשה ושורקת העולה מהסוף כרעש סטטי, בערך chik chik — zzzzzzrrrr, המושמעת בכנפיים שמוטות ורועדות מקן בנוי למחצה. בין ההתפרצויות נשמעים צלילי אזעקה קצרים וקשים tsek. במושבה עשרה או עשרים זכרים מטרטרים זה על גבי זה, ומרחוק הדבר נשמע כשואב אבק המתניע. נשמע מאפריל עד ספטמבר, בעוצמה הרבה ביותר באמצע היום.

זיהוי

מעט קטן מדרור הבית אך חסון יותר, עם מקור חרוטי עבה וזנב קצר. הזכר בעונת הרבייה צהוב עמוק בגוון חלמון מלמטה, ירוק-צהוב אחיד וללא פסים בגב העליון, עם ברדס שחור מלא המכסה את הסנטר, הגרון ומכסות האוזן ומסתיים בחוד על החזה העליון, לעתים קרובות עם גוון חלוד-חמים לאורך שולי השחור. העורף צהוב, ולכן הברדס יושב על הציפור כמסכה רופפת. העין כהה והמקור שחור בעונת הרבייה. הנקבות והזכרים מחוץ לעונת הרבייה עמומים ודמויי דרור: חומים-זיתיים עם פסים חלשים מלמעלה, פס גבה צהוב עמום, גוון צהבהב לרוחב החזה ומקור בצבע קרן בהיר. בכל לבוש הציפור נעה מעלה ומטה על גבעולים אנכיים בקפיצות קצרות ומקוטעות, דבר שאף דרור אינו עושה.

מינים דומים

האורג צהוב-הכתר קטן בבירור, ולזכר כתר צהוב ובטן שחורה — הדגם ההפוך. אורגי כפרים שברחו, המופיעים מדי פעם בחצי האי האיברי, חסונים יותר, עם ראש שחור-ערמוני, גב מנומר ועין אדומה. הלבושים האחידים הם הקשים: מכל מרחק נקבת אורג כמעט אינה ניתנת להבחנה מדרור, וההכרעה נשענת על המקור הכבד והגבוה, על הגוון הצהוב בחזה ועל ההתנהגות — אורגים מטפסים בקני הסוף ותלויים בהם הפוכים, ודרורים רק יושבים בהם.

בית גידול

שדות סוף של לגונות חוף, שפכי נהרות וביצות מים מתוקים, שבהם הקן נארג נמוך מעל המים לתוך קנה חי; גם שדות אורז, תעלות רחבות עם שולי קנה ושולי סוף של בריכות נוי ואגמי מגרשי גולף. ניזון קרוב לסוף מזרעי קנה, עשב ואורז, ובעונת הרבייה מחרקים ומעכבישים, בדרך כלל בטיפוס בין הגבעולים ולעתים רחוקות על קרקע פתוחה.

תפוצה ונדידה

במקור ציפור של מערב אפריקה, מרכזה ומזרחה, ממערב אפריקה עד הנילוס העליון ואגם ויקטוריה. במערב חצי האי האיברי הוא נמצא בשנות ה-90 בשפך הטאחו ובווילמורה, וקינן בשניהם, ומאז הוא שומר על נוכחותו שם. המעוזים הם שפך הטאחו, מרכז האלגרב סביב פארו וקינטה דו לאגו, פאול דה טורנדה, ובשנים האחרונות בריניה דה אזמוריז מדרום לפורטו. הוא מקנן גם מקומית בקטלוניה — המרסמה, לה סלבה ושפך הטורדרה — עם פרטים מפוזרים במקומות אחרים לאורך חוף הים התיכון. בכל מקום התמונה זהה: אוכלוסיות קטנות ומקובצות בצפיפות, נפוצות מקומית ולא שכיחות בסך הכול.

• יציב
• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש להגיע לשדה סוף באלגרב ביוני או ביולי — האגמים של קינטה דו לאגו והסוף בלודו הם המוכרים ביותר — ולחפש את הקנים לפני הציפור. הם תלויים בגובה העיניים עד הראש מגבעול קנה אחד או שניים מעל המים, צהובים-טריים כשהם גמורים זה עתה ובצבע קש אחרי עונה. יש לעמוד בשקט ולחכות שהנהמה תתחיל, והזכר יגיע אל הכדור מעצמו. הלגואה פקנה ליד סזימברה היא אתר מהימן שני; בקטלוניה שפך הטורדרה הוא האתר הבטוח ביותר.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); באפריקה המין נפוץ ובמקומות מסוימים מזיק לאורז. באירופה זהו מין זר שנוכחותו מקורה בציפורי כלוב שברחו ושוחררו. החשש הוא שהוא דוחק מקנני סוף מקומיים כמו הקנית הקטנה וקנית הפסים מהכתמים הטובים ביותר ומתחרה בהם על זרעים וחרקים; בקטלוניה נצפו אורגים מרחיקים מינים אחרים מאתר קינון. ראיות לנזק בהיקף רחב יותר חסרות עד כה, בעיקר משום שהאוכלוסייה נשארה קטנה ומרוכזת מאוד. אצל מין שהתפשט כה מעט בשלושים שנה, כל מוקד קינון חדש חשוב לתמונת תפוצתו.

שם מדעי

Ploceus melanocephalus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Loxia melanocephala; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Ploceus הוגדר ב־1816 על ידי Cuvier. Ploceus ביוונית, מ-plokeus 'קולע', מ-plekō 'לקלוע', על שם הקינים הארוגים. melanocephalus ביוונית, מ-melas 'שחור' ו-kephalē 'ראש'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־גינאה.