חסידה שחורהחֲסִידָה שְׁחוֹרָה | Ciconia nigra

קול

שותקת למדי. הקריאה המצויה ביותר היא chee-lee גבוה הנשמע כשאיפת אוויר ארוכה, ולחישה צרודה בעת איום. ליד הקן הבוגרים מחליפים סדרות זורמות של loo-loo-loo עם צלילים מתלוננים, ובחיזור הזכר משמיע רצף של קריאות צפצוף שורקות המתגברות ואז דועכות, עם גוון המזכיר דורס. היא מקשקשת במקורה לעתים רחוקות ובחולשה, רחוק מהנקישה הרמה של החסידה הלבנה; הגוזלים אכן מקשקשים בעת התרגשות.

זיהוי

קו המתאר הוא של חסידה, אך הנוצה שחורה עם ברק ירוק וסגול על הצוואר, הגב והכנפיים, ורק הבטן ומכסות תת-הזנב לבנות. בתעופה נראים אפוא גוף כהה עם טריז לבן בחלק התחתון האחורי וכנפיים שחורות מלמעלה ומלמטה. המקור ארוך, ישר ואדום בוהק, הרגליים אדומות וגם הטבעת החשופה סביב העין אדומה. לצעירים מקור ורגליים חומים-ירקרקים ונוצה עמומה בלי ברק, עם ראש וצוואר מקושקשים קלות. היא עפה עם צוואר ורגליים מתוחים, דואה על כנפיים שטוחות עם אברות ראשוניות פרושות כאצבעות, וקטנה וצרת כנפיים במעט מהחסידה הלבנה.

מינים דומים

החסידה הלבנה חולקת את קו המתאר ואת אופן התעופה, אך היא לבנה עם אברות תעופה שחורות בלבד; אצל החסידה השחורה הלבן מוגבל לבטן ולבתי השחי, כך שמול האור העוף נראה כהה כולו. המגלן החום קטן בהרבה וכהה, עם מקור מעוקל כלפי מטה ומשקי כנף מהירים יותר. גם העגור האפור עף עם צוואר ורגליים מתוחים, אך הוא אפור, נע בלהקות קוראות ובעל כנף קדמית בהירה יותר. האנפה האפורה מכנסת את צווארה בתעופה ולעולם אין לה מקור אדום. ממרחק רב דיה שחורה דואה עשויה להזכיר צורה דומה, אך יש לה זנב מפוצל וצוואר קצר בהרבה.

בית גידול

מקננת ביער ותיק ובלתי מופרע – אלון, אשור, יער מעורב ומחטני – ובחצי האי האיברי גם על דפנות סלע, תמיד הרחק מתנועת בני אדם. היא ניזונה לבדה במים רדודים: נחלים ונהרות קטנים עם קרקעית אבנים, קצות מאגרים, בריכות, אחו רטוב ושדות אורז, שם היא משכשכת לאט ולוכדת דגים, דו-חיים, נחשי מים וחרקי מים. לכן היא זקוקה לשני דברים בבת אחת: יער שקט לקן ורשת של מים נקיים לתזונה.

תפוצה ונדידה

מקננת ברצועה רחבה מחצי האי האיברי ומרכז אירופה מזרחה עד מזרח אירופה. המעוז האיברי הוא אקסטרמדורה והחלקים הסמוכים של קסטיליה ולאון, קסטיליה-לה מנצ'ה ואנדלוסיה, עם אתרי מפתח במונפראגואה, בצוקי הטחו והדואירו ובקטעי הגבול הבין-לאומיים של שני הנהרות; במערב חצי האי היא מאכלסת בעיקר את הפנים, מטראש-אוש-מונטש ועד האלנטז'ו. מזרחה התחום מכסה רצועת יער רחבה ממרכז אירופה והאזור הבלטי עד מזרח אירופה, ודרומה הוא מגיע לבלקן ולאנטוליה. בחוף הדרומי של הים הצפוני היא עוברת במספרים קטנים מאוד, ונראית מדי שנה במאי ובעיקר באוגוסט, כשצעירים שאינם מקננים נודדים; היא אינה מקננת שם, אך הזוגות הקרובים ביותר נמצאים בארדנים ובאזור הגבעות והיערות שבפנים הארץ ממש משם. העופות האירופיים חורפים בסאהל, אף שחלק הולך וגדל מהאוכלוסייה האיברית נשאר בדרום-מערב חצי האי.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

באקסטרמדורה מונפראגואה מניבה את המרב ממרץ עד יוני: יש לעמוד בנקודת התצפית סלטו דל חיטאנו או בסקולה בזריחה, כשהעופות עוזבים את דופן הסלע אל הנהר. באוגוסט ובספטמבר מתאספות קבוצות קטנות באמצע הבוקר בזרועות המתייבשות של מאגרי הטחו, כשהאוויר מתחמם והעופות מגיעים בדאייה. יש להתרחק מיערות קינון; הפרעה קטנה מספיקה כדי שזוג ינטוש את הקן.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). הלחצים העיקריים הם כריתה ועבודות ייעור ביערות הקינון בעונת הקינון, הפרעה ליד הקן, התנגשות והתחשמלות בקווי חשמל, והתייבשות נחלים ובריכות. במזרח אירופה האוכלוסייה יציבה או יורדת לאט, בהתאם למדינה, ואילו בחצי האי האיברי היא גדלה לאט מאז שנות ה-80.

שם מדעי

Ciconia nigra | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Ardea nigra; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Ciconia הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Ciconia היא המילה הלטינית ל'חסידה'. nigra בלטינית 'שחור', על שם הנוצות הכהות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.