סערון דסרטססַעֲרוֹן דֶּסֶרְטֶס | Pterodroma deserta

קול

שותק בים. מעל בוז'יו העופות קוראים בתעופה לאחר החשכה ביללה נאנקת וממושכת העולה ואז נשברת, ומהמחילה נשמעת קריאה דו-חלקית נמוכה ואפית החוזרת על עצמה. הקול מלא ונמוך יותר מזה של סערון מדירה, והבדל גובה הצליל היה אחד הנימוקים להפרדת עופות בוז'יו כמין נפרד. הקריאות תכופות ביותר בלילות חשוכים מאוגוסט עד אוקטובר.

זיהוי

אורכו כ-35 cm, עם כנפיים ארוכות וצרות הנראות רחבות בבסיסן ומעט מקושתות, ומקור שחור קצר, גבוה וכבד המקנה לראש מראה קהה ועב-צוואר. החלק העליון אפור, עם דוגמה שחרחרה בצורת האות M מקצה כנף לקצה כנף; השת והזנב אפורים בהירים וקרים יותר מהגב ומהכנף הפנימית, ומרחוק ניגוד זה הוא סימן הזיהוי השימושי ביותר. הפנים לבנות עם כתם כהה סביב העין, והכיפה אפורה. החלק התחתון לבן, עם כתם אפור בכל צד של החזה שאינו נסגר לרצועה. תחתית הכנף כהה כולה, ללא פס מרכזי בהיר. ברוח המעוף מהיר ובקשתות גבוהות: העוף מתרומם כמה מטרים מעל שקע הגל ונוטה הצידה על כנפיים נוקשות; ברוח חלשה הוא גולש נמוך עם סדרות קצרות וחדות של משקי כנף.

מינים דומים

לפי הנוצה לא ניתן להבחין בינו לבין סערון כף ורדה מאיי כף ורדה או סערון מדירה – אותו גב אפור, אותה דוגמת M, אותו זנב בהיר יותר ואותה תחתית כנף כהה. לעומת סערון מדירה הוא מעט גדול וחסון יותר, ובעיקר בעל מקור כבד יותר באופן ברור: גובה המקור בבסיסו כמעט 13 mm בממוצע, לעומת מעט יותר מ-10 mm אצל השני, והכנף ארוכה בכ-1.5 cm בממוצע. הבדל זה אינו ניתן לקריאה בטלסקופ מסירה נעה; ללא צילום חד של המקור בפרופיל, עוף בים נשאר ללא זיהוי ונרשם כסערון כף ורדה/סערון מדירה. לעומת סערון כף ורדה אין אפילו הבדל גודל שימושי; שם מקום הקינון ועונת הקינון הם האחיזה היחידה, ואלה שונים בבירור. סערון דסרטס מטיל ביולי ובאוגוסט והגוזלים פורחים עד דצמבר; סערון מדירה מטיל במאי וביוני, והעופות של כף ורדה מטילים באמצע החורף. סערון מקבוצה זו הקורא מעל מחילתו בבוז'יו בספטמבר הוא לכן מין זה. מחוץ לקבוצה הזיהוי פשוט יותר: היסעור שחור-הכיפה גדול וחום יותר, עם צווארון לבן ותחתית כנף לבנה; יסעור קורי והיסעור הגדול גדולים ואיטיים בהרבה, עם מקורות צהובים כבדים; והסערונית החומה קטנה, כהה אחידה וארוכת זנב.

בית גידול

אוקיינוס פתוח ועמוק, במיוחד לאורך חזיתות ימיות ומעל הרים תת-ימיים שבהם הטרף עולה בלילה, ובדרך כלל הרחק מטווח ראייה של יבשה. ניזון מדיונונים ומדגים קטנים מפני המים, בעיקר אחרי החשכה, במעברים מהירים בלי לנחות. עופות שנוטרו מבוז'יו עורכים מסעות שיחור ארוכים בלולאות על פני מרכז האטלנטי ומנצלים את הרוחות סביב סערות חולפות, שעשויות לשאת אותם אלפי קילומטרים. הקינון במחילות ובחללי סלע במדרונות התלולים מכוסי המפולות וברכס הצר של בוז'יו.

תפוצה ונדידה

תחום קינון של אי אחד: בוז'יו, האי הדרומי של איי דסרטס, 20 קילומטרים דרום-מזרחית למדירה. 150 עד 200 זוגות, וזו כל אוכלוסיית העולם. בים העופות נעים ממדירה ומהאיים הקנריים צפונה עד האיים האזוריים, מפרץ ביסקאיה והמבואות לאיים הבריטיים, ודרומה ומערבה הרחק אל האטלנטי הטרופי; יש מעבר סתווי סדיר לאורך הפינה הצפון-מערבית של חצי האי האיברי. מול החוף האטלנטי של חצי האי האיברי נדיר אך נצפה מדי שנה, לעתים קרובות יותר מול גליסיה מאשר מול האיים הקנריים. תצפיות מצפון לביסקאיה נדירות אך שנתיות, וכמעט תמיד נרשמות כסערון כף ורדה/סערון מדירה.

• קינון (קיץ)

איך ומתי לחפש

המקום האמין הוא מדירה. יש לצאת לשיט פלגי של יום שלם או של כמה ימים ממצ'יקו או מפונשאל לעבר איי דסרטס בין סוף יולי לתחילת אוקטובר; הסירות פועלות במים העמוקים אחר הצהריים, והפיתיון מקרב את העופות מספיק לצילומי המקור שהזיהוי מחייב. יש לזהות לפי הצילום ולא לפי הנוצה, ולא להסתמך על הזנב הבהיר – כל הקבוצה נושאת אותו. ביבשה הסיכוי הטוב ביותר הוא תצפית ים מאסטקה דה בארס או מקאבו וילאן בגליסיה במחצית השנייה של אוגוסט או בספטמבר, ברוח צפון-מערבית חזקה מאחורי שקע ברומטרי; חציית ביסקאיה במעבורת באותם שבועות היא אפשרות שנייה סבירה.

מצב שימור

פגיע ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע). אוכלוסייה של 150 עד 200 זוגות על אי יחיד עלולה להיפגע קשות מתקלה אחת: הכנסת חולדות או חתולים לבוז'יו עלולה לרוקן את המושבה תוך שנים ספורות, והאי קרוב דיו למדירה כדי שזה יהיה סיכון ממשי. עזים וארנבות חשפו בעבר את מדרונות בוז'יו, כך שהקרקע נסחפה ומחילות קרסו; לאחר הוצאת בעלי חיים אלה הצמחייה ומחילות הקינון מתאוששות והמספרים עולים לאט. זיהום אור במדירה מושך צעירים שזה עתה פרחו אל כבישים ונמלים, שמהם אינם מסוגלים להמריא שוב, ומדי סתיו עופות כאלה נאספים באי ומשוחררים. בוז'יו עצמו הוא שמורה קפדנית והכניסה אליו בהיתר בלבד.

שם מדעי

Pterodroma deserta | Mathews, 1934

Mathews תיאר את המין ב־1934 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Pterodroma הוגדר ב־1856 על ידי Bonaparte. Pterodroma ביוונית, מ-pteron 'כנף' ו-dromos 'רץ', על שם המעוף המהיר והגולש בקשתות רחבות. deserta מתייחס לאיי דזרטאש (Ilhas Desertas) שליד מדיירה, שבהם המין מקנן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־איי דזרטאש, מדיירה.