קיכלי שחור-גרוןקִיכְלִי שָׁחוֹר-גָּרוֹן | Turdus atrogularis

קול

בנדידה ובחורף יש להכיר שני קולות. הראשון הוא seeh דק, מתמשך ויורד מעט, המזכיר את הקיכלי לבן-הגבה אך רך ומלא יותר; השני chack-chack-chack מפטפט וקשה, כמו קיכלי אפור בעוצמה נמוכה, הנשמע ברגע שלהקה ממריאה. ציפור מוטרדת משמיעה tuk קצר ויבש. השיר, שכמעט אינו נשמע באזור זה, הוא סדרה פשוטה של מוטיבים חליליים קצרים ונוגים מעט, בני שניים או שלושה צלילים, שאחרי כל אחד מהם הפסקה, ובסופה פטפוט יבש; באורל הוא נשמע ממאי עד יולי, בדרך כלל מראש אשוחית.

זיהוי

קיכלי גדול, מעט קטן מהקיכלי האפור אך דק וארוך זנב יותר. כל הצד העליון בצבע אחד: הכיפה, הגב העליון, הכנפיים, השת והזנב חומים-אפורים קרים ואחידים, ללא גב ערמוני, ללא שדה כנף חלוד וללא שום מעבר צבע בין הגב לזנב. לזכר רסן, גרון וחזה עליון בצבע שחור עמוק כסינר תחום בחדות מול בטן לבנה נקייה; בנוצת חורף טרייה לנוצות השחורות שוליים בהירים, כך שהסינר נראה קשקשי ונעשה אחיד רק לקראת האביב. אצל הנקבות והפרטים בחורף הראשון הסינר מוחלף בגרון לבן, פס לסת כהה ושורות של נקודות שחורות המתמזגות לשרשרת על החזה העליון, עם פס גבה בהיר חלש מעליהן. הצדדים אפורים וכמעט ללא סימונים, הבטן ומכסות הזנב התחתונות לבנות, המקור צהוב עם קצה כהה, הרגליים כהות. יש לציפור צבע חם אחד: מכסות הכנף התחתונות כתומות-חלודות, והן נראות בהמראה על רקע קיכלי עמום בשאר גופו.

מינים דומים

הקיכלי חום-הכנף הוא המין שבו הכול תלוי — פרטים בדף המין שלו, שבו אותו הבדל מוצג מהצד השני. הכנף מכריעה: לקיכלי חום-הכנף שדה חלוד רחב לרוחב המכסות והמשניות, חלודה בשת ושוליים חלודים בזנב, ואילו אצל הקיכלי שחור-הגרון אין אף נוצה אחת בצד העליון בגוון חם. לקיכלי חום-הכנף גם ראש מסומן בבירור, עם פס גבה לבן רחב, פס תת-שפמי לבן וכתם כהה במכסות האוזן, וסהרונים שחורים מפוזרים על החזה והצדדים במקום סינר סגור או שרשרת פשוטה. מה שאינו עוזר כאן הוא הכנף התחתונה: לשני המינים מכסות כנף תחתונות חלודות. אצל נקבות ופרטים בחורף הראשון הסיכון לטעות גבוה, ואז הכנף נשארת הסימן המכריע. הקיכלי אדום-הגרון Turdus ruficollis, שנחשב בעבר למין אחד עם ציפור זו ומטופל בנפרד ברשימות העולמיות מאז 2010 בערך, הוא בעל אותו צד עליון אפור אך גרון וחזה חלודים ונוצות זנב חיצוניות חלודות; במקום שבו השניים נפגשים מופיעים פרטי ביניים שכמעט אי אפשר לזהות בשטח. הקיכלי האפור חסון יותר, עם ראש ושת אפורים מול גב ערמוני וכנף תחתונה לבנה בוהקת; לשחרור אין דגם כלל. הקיכליים האסייתיים הגדולים והמנוקדים העשויים להופיע באותם שבועות מזוהים תמיד לפי הפס השחור-לבן הרחב לרוחב הכנף התחתונה — סימן שאין לאף קיכלי מהסוג Turdus.

בית גידול

מקנן בטייגה של האורל ושל מערב סיביר: יערות אשוחית, אורן ולגש עם תת-יער צפוף, חורשות ליבנה ויער מעורב, ובהרים עד לסבך הנמוך של ליבנה ושל ערבה תת-אלפיניים מעל קו העצים. לאורך הנהרות הוא עובר לסבך ערבות ואלמונים. הוא ניזון בהליכה על קרקעית היער בין טחב ושלכת. אזורי החורף פתוחים בהרבה: חורש פתוח וקבוצות עצים במדרונות, מטעי פרי, שדות טרסות וסבך עם אשחר ים, ערער וחוזרר. נודדים באירופה מגיעים כמעט תמיד למשוכות נושאות פירות, למטעי פרי ולגינות כפר.

תפוצה ונדידה

מקנן מהאורל מזרחה עד הינסיי ודרומה לאלטאי ולהרי מרכז אסיה. הגבול המערבי של תפוצת הקינון נמצא במדרון המערבי של צפון האורל והאורל הקוטבי, מעט מעבר לקצה המזרחי של מפת המדריך. הוא חורף מחוץ לתחום המדריך, מעבר לקצה המזרחי של המפה: בקצה הדרום-מזרחי של אנטוליה, במסופוטמיה וברמה האיראנית, לאורך המפרץ הפרסי והלאה מזרחה עד צפון תת-היבשת ההודית וההימלאיה. בתחום המדריך הוא נודד תועה, עם פרטים כמעט מדי שנה בפנוסקנדיה ובאי בריטניה הגדולה, ופרט חורף מזדמן בלבנט.

איך ומתי לחפש

לעתים רחוקות מוצאים מין זה באופן עצמאי; בדרך כלל נוסעים אליו. יש לצפות שהציפור תישאר שבועות, להגיע עם אור ראשון, להישאר על המדרכה ולא להפריע לתושבים. במקום יש לבחון את הכנף לפני הגרון — הכנף החומה-אפורה האחידה ללא שמץ חלודה היא הסימן התקף גם אצל נקבה. כדי למצוא פרט באופן עצמאי, יש לסרוק בסוף הסתיו להקות גדולות של קיכלי אפור וקיכלי לבן-גבה בחיפוש אחר ציפור עמומה יותר מהשאר המראה כנף תחתונה חלודה כשהיא ממריאה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). תפוצת הקינון עצומה והמספרים גדולים; המגמות בטייגה הסיבירית ידועות מעט, פשוט משום שכמעט איש אינו סופר שם. מה שחשוב לקטגוריה הוא שהרשימה האדומה מעריכה כיום את הקיכלי שחור-הגרון כמין בפני עצמו ולא תחת Turdus ruficollis הרחב: יש לו הערכה משלו, והיא ללא חשש. בתחום המדריך הוא נודד תועה: הוא חורף באופן סדיר ברמה האיראנית ובמסופוטמיה, אך שתיהן מעבר לקצה המזרחי של המפה, ובתחום המדריך מדובר בפרטים בודדים בלבד, רובם בצפון-מערב אירופה. התיעודים שם בעלייה, אך זה כנראה מעיד יותר על מספר הצופים ועל כך שהמין נספר בנפרד מאז 2010 בערך מאשר על הציפור.

שם מדעי

Turdus atrogularis | Jarocki, 1819

Jarocki תיאר את המין ב־1819 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Turdus הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Turdus היא המילה הלטינית הרגילה ל'קיכלי'. atrogularis בלטינית, מ-ater 'שחור' ו-gula 'גרון', על שם הגרון והחזה השחורים של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פולין.