קיכלי אפור-לחיקִיכְלִי אָפוֹר-לֶחִי | Catharus minimus

קול

הקריאה היא סימן ההיכר הטוב ביותר כשהציפור אינה נראית היטב: tsee-ur או veer דק, אנפופי ויורד בבירור, מתלונן וצורם מעט, המזכיר קריאה עמומה של קיכלי לבן-גבה אך קצר ואנפופי יותר. בנדידת לילה מעל החוף זהו מה שמסגיר את המין, ובצפון אמריקה הוא נספר כך. השיר, שאינו נשמע כאן, הוא סדרה דקה, צורמת ואנפופית העולה ואחר כך יורדת, chee-ee-oo-ee-a, ונשמעת כאילו לציפור חסרה נשימה.

זיהוי

קיכלי קטן וקר-גוון בגודל זרזיר, עם ראש גדול, זנב קצר וכנפיים ארוכות ומחודדות יחסית. אפור-חום עד אפור-זיתי אחיד מלמעלה: הגב העליון, הכנפיים, השת והזנב כולם בדיוק באותו צבע, ודווקא האחידות הזו היא סימן ההיכר. הפנים שטוחות ואפורות, ללא דגם כלל: ללא פס גבה, ללא לחיים חמות, ואזור בין עין למקור אפור עד לבן-אפרפר. טבעת העין דקה, לא-שלמה, ולרוב נראית רק מאחורי העין ומעליה — לעולם לא ה"משקפיים" השמנתיים הרחבים של קיכלי נזיר. החזה לבן-שמנתי עם כתמים אפרפרים מטושטשים בצורת טיפה, מוגדרים פחות מאלה של קיכלי רונן; הצדדים חומים-אפורים קרים. פס בהיר חוצה את בסיס הנוצות הראשוניות בצד התחתון של הכנף; אצל מין זה הוא לבן-אפרפר קר ולא צהבהב. מחצית הבסיס של הלסת התחתונה ורודה-צהבהבה והרגליים ורודות-עמומות. הזוויגים דומים. הרושם הכללי הוא של ציפור אפורה ודלת סימנים היושבת כמעט ללא תנועה בסבך — היא אינה מרימה את זנבה.

מינים דומים

קיכלי נזיר הוא המין המקביל, וההבדל הוא בניגוד — ראו את עמוד המין ההוא, שבו אותו מקרה מוצג מהצד השני. שם השת והזנב חומים-אדמדמים חמים מול גב חום-עמום; כאן הכול מהכיפה ועד קצה הזנב באותו גוון קר. לקיכלי הנזיר גם טבעת עין שמנתית רחבה בצורת משקפיים, גוונים צהבהבים חמים יותר בחזה ובפס הכנף התחתון, והוא מרים את זנבו ללא הרף. הקיכלי אפור-הלחי גדול וארוך יותר, מחודד-כנף יותר, ונראה עמום יותר. קיכלי סוויינסון Catharus ustulatus, נפוץ מעט יותר באירופה מקיכלי נזיר, הוא השלישי בקבוצה: "משקפיים" צהבהבים-חמים בולטים הנמשכים קדימה עד המקור, לחיים צהבהבות וגוון צהבהב לרוחב החזה העליון, וקריאה קצרה וצלולה, whit, כמו טיפת מים. קיכלי ביקנל Catharus bicknelli כמעט אינו ניתן להבחנה מקיכלי אפור-לחי בשטח — קטן יותר, עם זנב חם במעט ויותר צהוב בלסת התחתונה — וטרם תועד בוודאות באירופה; לכן קיכלי אפור מן הסוג הזה שלא נמדד ביד עדיף לרשום כקיכלי אפור-לחי, או להשאיר ללא שם. הוא נבדל מקיכלי רונן בגודלו הקטן בהרבה, בפנים האפורות והשטוחות, בכתמים המטושטשים ובפס הכנף התחתון הבהיר, לעומת הצד התחתון הצהבהב-צהוב של כנף הקיכלי הרונן. הקיכליים האסייתיים הנודדים העשויים להופיע באותם שבועות של אוקטובר כולם קיכליים אמיתיים מן הסוג טורדוס: גדולים יותר, ארוכי-זנב יותר, עם פס גבה ברור או גרון מסומן, וללא פס כנף תחתון בהיר.

בית גידול

מקנן בשיחייה נמוכה וצפופה בגבול העצים הארקטי ומעבר לו: סבכי ערבה ואלמון לאורך נחלי טונדרה, ליבנה ננסית, והאשוחיות האחרונות, הננסיות והמעוצבות ברוח, בשולי הטייגה. הקן ממוקם נמוך בערבה או באשוחית, או כמעט על הקרקע בתוך השיחייה. ניזון בניתורים ובריצה בשכבת הרקבובית מתחת לשיחים; בנדידה בסבכים צפופים ובשולי יער.

תפוצה ונדידה

מקנן מניופאונדלנד, לברדור וצפון קוויבק דרך צפון אמריקה הארקטית עד אלסקה והקצה הצפון-מזרחי של סיביר, וחורף בצפון דרום אמריקה — אחת הנדידות הארוכות ביותר בסוג, וחלק מהנתיב עובר מעל ים פתוח. זה בדיוק מה שהופך אותו לקיכלי האמריקני הסדיר ביותר באירופה: מאז הראשון, שנלכד בפייר איל ב-1953, היו עשרות תצפיות, עם קייפ קליר, מאיו, קרי, איי סילי, ההברידים החיצוניים והאיים הצפוניים כאתרים הקבועים, ומספרים שנתיים בקורבו שבאיים האזוריים. ביבשת של צפון-מערב אירופה הוא נדיר ביותר, עם תצפית יחידה של ציפור מותשת בחוף הים הצפוני בנובמבר.

איך ומתי לחפש

השבועיים הראשונים של אוקטובר, יומיים עד ארבעה ימים אחרי שאזור שפל מהיר נע מניופאונדלנד לאיים הבריטיים. אז בדקו את האתרים הקלאסיים: גושי האשל והסמבוק והגנים המוקפים חומה בקייפ קליר, בסילי או בקורבו, ובהברידים סבכי הערבה הקטנים וחלקות הירקות ליד בתי החווה. חפשו נמוך ועקבו אחר ציפור אפורה, כמעט חסרת סימנים, החומקת בשקט משיח לשיח. בדקו תחילה את הזנב מול הגב: אם אין שום הבדל צבע, מין זה הוא האפשרות הסבירה ביותר. אחר כך בדקו את הפנים האפורות והשטוחות ואת היעדר טבעת עין בולטת, ונסו להבריח את הציפור כדי לראות את פס הכנף התחתון.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך התמונה פחות שקטה ממה שהקטגוריה מרמזת. הצורה המזרחית, המקננת בניופאונדלנד, ירדה בעשרות אחוזים בתוך עשורים ספורים, והסנאי האדום שהוכנס לשם — השודד קנים — זוהה כסיבה העיקרית, לצד אובדן בתי גידול לחריפה בצפון דרום אמריקה. לגבי האוכלוסייה הגדולה בהרבה בצפון אמריקה הארקטית המגמות ידועות מעט, פשוט משום שכמעט איש אינו סופר שם. באירופה מדובר רק בפרטים שנדחפו בסערות, ללא אוכלוסייה משלו.

שם מדעי

Catharus minimus | (de Lafresnaye, 1848)

De Lafresnaye תיאר את המין ב־1848 בשם Turdus minimus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Catharus הוגדר ב־1850 על ידי Bonaparte. Catharus מהיוונית העתיקה katharos 'טהור, נקי', שם שניתן על שם הנוצות הנקיות של קיכלי-הזמיר כתום-המקור. minimus בלטינית 'הקטן ביותר'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־בוגוטה, קולומביה.