קיכלי זהבהבקִיכְלִי זְהַבְהַב | Zoothera aurea

קול

כנודד תועה למעשה שותק – קיכלי גדול הממריא בלי קול הוא כשלעצמו רמז. בנדידה לילית, ולעתים בעת הברחה, הוא משמיע tseeep דק, גבוה וממושך, המזכיר קיכלי לבן-גבה מרוחק אך שטוח יותר. השיר, שאינו נשמע כאן לעולם, הוא שריקה ארוכה, דקה וכמעט חסרת גוון, hyoooo, החוזרת כל שמונה או עשר שניות, בדרך כלל בחושך או עם האור הראשון. ביפן יוחס הקול הזה ל-nue, יצור רפאים מן האגדות הישנות.

זיהוי

גדול, ארוך-רגליים וכבד-ראש, עם מקור ארוך ועבה; באורך עשרים ושבעה עד שלושים ואחד סנטימטרים הוא ארוך מהקיכלי הגדול ובנוי מוצק יותר במידה ניכרת. הציפור כולה בנויה לפי דגם אחד: כל נוצה בכיפה, בגב, במכסות הכנף, בחזה ובצדי הגוף נושאת סהר שחור בקצה, על צבע רקע זהוב עד זיתי-צהבהב מלמעלה ולבן עד קרמי מלמטה. הפנים בהירות, עם סהר כהה מאחורי מכסות האוזן וסימן שני קצר יותר מתחתיו, המעניקים לראש מראה מקוטע; שני פסים כהים חוצים את הכנף. הבטן ומכסות הזנב התחתונות לבנות וכמעט ללא סימונים. בתעופה – לרוב זה כל מה שנראה – בולטים שני דברים: רצועה לבנה רחבה לרוחב בסיס האברות הראשוניות, תחומה בשחור משני צדיה, וקצוות לבנים לנוצות הזנב החיצוניות. התעופה חזקה וגלית, נמוכה מעל הקרקע, ומסתיימת בצלילה אל הסבך. הזוויגים דומים; בסתיו אי אפשר להבחין בשטח בין צעירים לבוגרים.

מינים דומים

הקיכלי הגדול הוא מקור הטעות היחיד של ממש, ובעיקר ממרחק או בתעופה: גם הוא גדול, ארוך-זנב, עם פינות זנב לבנות ותעופה גלית. אבל בחלקו התחתון כתמים שחורים עגולים על לבן ולא סהרים, חלקו העליון חום-אפרפר קר ללא שמץ זהב, והכנף התחתונה שלו לבנה אחידה ללא רצועות – הנקודה האחרונה מכריעה. הוא גם מקרקש בהמראה, ואילו הקיכלי הזהבהב עוזב בשקט. לצעירי הקיכלי הגדול והקיכלי הרונן ביולי ובאוגוסט יש קצות נוצות בהירים בגב הנראים קשקשיים ממרחק, אך הם קטנים בהרבה, חלקם התחתון אינו קשקשי ורצועת הכנף התחתונה חסרה; הקיכלי הרונן שוקל ממילא מחצית ממנו והוא חום חם. הקיכליים הסיביריים מהסוג Turdus העוברים באותם שבועות דקים יותר ואחידים מלמעלה, עם פס גבה או גרון מסומן, וחסרים להם גם הקשקשים וגם הכנף התחתונה המפוספסת. את הכנף התחתונה הזו הוא חולק עם הקיכלי הסיבירי, שאינו דומה לו בשום דבר אחר: קטן, כהה או חום, עם פס גבה בולט. כמה קיכליים קשקשיים קרובים מצויים באסיה, ובהם הקיכלי הקשקשי הקטן יותר Zoothera dauma של ההימלאיה, אך אף אחד מהם לא נרשם מעולם באירופה: כאן, כל קיכלי קשקשי גדול מאוד הוא קיכלי זהבהב.

בית גידול

מקנן ביער צפוף ולח עם חופה סגורה ותת-יער עשיר: אשוחית, לגש ואורן בטייגה הסיבירית, יערות מעורבים של ליבנה ותרזה באזור האמור, ובחצי האי הקוריאני ובאיי יפן בעיקר יער נשירים מוצל בגבעות ובהרים הנמוכים. המשותף לכולם הוא מקום חשוך עם שכבה עבה של שלכת, טחב ועצים שנפלו שבו הציפור יכולה להיזון בלי להיראות; היא נמנעת מיער פתוח, משולי יער ומשטחים חקלאיים. מחוץ לעונת הקינון היא מחפשת אותו סוג כיסוי, גם בפארקים ובגינות ישנות עם שכבת שיחים עבה.

תפוצה ונדידה

מקנן מהאורל מזרחה על פני דרום סיביר עד אזור האמור, סחלין, איי הקוריל, חצי האי הקוריאני ואיי יפן, וחורף בחלק הדרומי של מזרח אסיה ובדרום-מזרח אסיה. מכל הקיכליים האסייתיים הנודדים התועים הוא הסדיר ביותר במערב אירופה: באיים הבריטיים נרשמו יותר ממאתיים מאז הראשון, בהמפשייר ב-1828, בריכוז באוקטובר ובנובמבר ועם פרטים בודדים עד מאי. לאורך חוף הים הצפוני ביבשת הוא מופיע באופן סדיר, כשאיי הוודן ורצועת החוף של ארצות השפלה הם האתרים הקבועים; בחצי האי האיברי הוא נדיר מאוד, בעיקר כמבקר חורף. חלק גדול מהתצפיות ביבשת הן ציפורים שהתנגשו בחלון או נמצאו מותשות, מה שמעיד בעיקר על הקושי לראות קיכלי זהבהב חי בסבך.

איך ומתי לחפש

אוקטובר ונובמבר, אחרי תקופה של רוחות מזרחיות, אך יש לזכור את המין לאורך כל החורף: יש תצפיות עד האביב. הסיכויים הטובים ביותר הם במקומות שבהם נוחתים הנודדים הסיביריים האחרים – שטלנד, פייר איל, איי סילי – אך ביבשת דווקא יערות אחוזה ותיקים, דיונות מיוערות ובתי קברות עם רודודנדרון, צינית וקיסוס הם שמניבים תצפיות. יש ללכת לאט ולהאזין לעלים הנהפכים; זה לעתים קרובות יותר הסימן הראשון מאשר מראה הציפור. אם היא ממריאה, יש להתבונן מיד בכנף התחתונה ובפינות הזנב, כי הזדמנות שנייה מגיעה לעתים רחוקות. ובחורף יש לבדוק כל קיכלי גדול במיוחד הממריא בשקט מהקרקע.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). תחום התפוצה גדול מאוד והמין מפוזר בו בדלילות אך באופן נרחב; ספירות שיטתיות כמעט אינן קיימות, ולכן המגמה אינה ידועה היטב. כריתת יער ותיק וצפוף בסיביר ובמזרח אסיה היא הלחץ המוזכר לרוב, יחד עם אובדן יערות באזורי החורף. הקיכלי הזהבהב נחשב זמן רב לצורה הצפונית של הקיכלי הקשקשי Zoothera dauma, ומאז שקבוצה זו עברה רוויזיה, לפני כחמש-עשרה שנה, הוא מטופל כמין נפרד; הרשימה האדומה מעריכה אותו כיום בנפרד ומגיעה לאותה קטגוריה כמו למין הרחב. באירופה מדובר בפרטים תועים בלבד.

שם מדעי

Zoothera aurea | (Holandre, 1825)

Holandre תיאר את המין ב־1825 בשם Turdus aureus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Zoothera הוגדר ב־1832 על ידי Vigors. Zoothera הוא שם יווני, מ-zōon 'בעל חיים' ו--thēra 'צייד'. aurea היא צורת הנקבה של הלטינית aureus 'זהוב', על שם הנוצות החומות-זהובות המקושקשות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מץ, צרפת.