שיחנית גמדיתשִׂיחָנִית גַּמָּדִית | Iduna caligata

קול

נודדות תועות שותקות בדרך כלל, אך קוראות. הקריאה היא tchek או tek יבשה וקשה, לעתים קרובות בפרצים קצרים, לצד tcherr מתגלגלת. כל אלה אינם מבדילים אותה משיחנית אסייתית, הקוראת כמעט באופן זהה, ולכן בסתיו הקריאה אינה מכריעה. השיר כן מכריע: רטט מהיר, גבוה ויבש, חד בגוונו, עם מוטיבים קצרים חוזרים וצלילים צפצופיים ביניהם, המושמע מראש שיח או בתעופת שיר קצרה. אצל השיחנית האסייתית אותו שיר איטי, נמוך, אפי ומונוטוני הרבה יותר.

זיהוי

קטנה מאוד וקומפקטית, קצרת-זנב ועגולה יותר מכל שיחנית אחרת מהסוגים היפולאיס ואידונה: הרושם קרוב יותר לסבכי טוחנים מאשר לקנית קטנה. החלק העליון אפור-חום, עם גוון חולי-צהבהב חם בנוצת הסתיו הטרייה; החלק התחתון לבן עם צדדים צהבהבים. רוב סימני הזיהוי נמצאים בראש: פס גבה לבן הנמשך בבירור אל מאחורי העין, תחום מלמעלה בפס כתר צדדי כהה יותר ומלמטה בקו לוראלי כהה — פנים עם ניגוד, לא פנים חלקות. המקור קצר, דק ומשולש, ולסת תחתונה כתומה עם קצה כהה; הקצה הכהה הוא הסימן השימושי ביותר. אין שדה כנף בהיר; השלישוניות כהות עם שוליים בהירים צרים, והבלטת האברות הראשוניות קצרה, כמחצית עד שני שלישים מאורך השלישוניות החשופות, עם שישה או שבעה קצות אברות ראשוניות. הזנב קצר וישר בקצהו, עם אוגן חיצוני לבן לנוצה החיצונית ביותר וקצה בהיר. הרגליים חומות-אפרפרות עד בצבע בשר. הזוויגים דומים.

מינים דומים

שיחנית אסייתית היא נקודת המפתח, וההשוואה מוצגת מהצד השני בדף שלה. השיחנית האסייתית גדולה וארוכה יותר, אפורה-חולית וקרירה יותר, עם מקור ארוך וישר יותר בבירור שלסתו התחתונה כתומה עד הקצה, פנים שטוחות וחלקות יותר שבהן פס הגבה כמעט אינו נמשך מאחורי העין ופס הכתר הכהה חסר, הבלטת אברות ראשוניות קצרה יותר, וזנב ארוך יותר שהיא מנענעת כלפי מטה כמעט ללא הפסקה. לעומתה השיחנית הגמדית נראית עגולה, חמה ופעלתנית יותר. קנית ביצות וקנית פינית גדולות וארוכות-גוף יותר, עם מקורות ארוכים יותר ללא הקצה הכהה וללא לבן בזנב. שיחנית קטנה גדולה בבירור, אפורה וארוכת-מקור יותר, ומנענעת את זנבה באותו אופן. לסבכי טוחנים מסכה כהה וראש אפור; לעלווית אפורה ולעלווית חורף מקורות דקים ומחודדים ללא הבסיס הרחב, ותנועתן קלה יותר בבירור.

בית גידול

צמחייה עשבונית גבוהה עם שיחים — לא יער ולא קנה-סוף. ברחבי צפון-מזרח אירופה ומערב סיביר היא מקננת בשדות חציר מוזנחים ובמטעי תורמוס, בסרפדים ובאולמריה, בסבך ערבות לאורך נהרות, בשדות נטושים ולאורך שולי היער בערבת היער. צפונה היא מאכלסת קרחות וכריתות ביער ליבנה ומחטניים; דרומה, ערבה עם שיחים פזורים. שיח יחיד או גבעול גבוה כנקודת שיר מספיקים. הנודדת התועה בסתיו מגיעה לאשחר הים, לסמבוק ולסרפדים ממש מאחורי הדיונות, אך זה המקום שבו נחתה, לא בית הגידול שלה.

תפוצה ונדידה

מקננת בצפון-מזרח אירופה ובצפון אסיה: מהאזור שסביב צפון הים הבלטי וצפון-מערב מזרח אירופה אל מערב ומרכז סיביר, דרומה עד צפון מרכז אסיה וצפון הרמה האיראנית. השוליים המערביים זזים מאז שנות ה-70: זכרים שרים בכל אביב סביב צפון הים הבלטי וקינון סדיר, עם מאות תצפיות ביוני וביולי בכל שנה ממערב לתחום הקינון המקורי. חורפת בתת-היבשת ההודית ובסרי לנקה. בצפון-מערב אירופה נודדת תועה לא שכיחה אך כמעט שנתית, עם שיא חד בספטמבר ובאוקטובר, בעיקר בקבוצות האיים בצפון האיים הבריטיים, לאורך חוף הים הצפוני ובאיי הוואדן; בחצי האי האיברי נדירה מאוד, בסתיו בחוף ובאיים.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

אמצע ספטמבר עד סוף אוקטובר, בפייר איל או בשטלנד, בחוף נורפוק או באי מאיי הוואדן, בשיחים נמוכים ובסרפדים בשקע בין דיונות או בגן של מגדלור. עבדו בסדר קבוע. תחילה המקור: קצר, דק, לסת תחתונה כתומה עם קצה כהה. אחר כך הראש: האם פס הגבה הלבן נמשך מאחורי העין, והאם יש מעליו פס כהה יותר? אחר כך הזנב: קצר, ישר בקצהו, לבן לאורך השוליים החיצוניים, ואינו מנוענע כלפי מטה כל הזמן. אחר כך צלמו את הזנב הפרוש ואת הכנף הסגורה, כי רושם שדה לבדו אינו מספיק לאישור תצפית. וזכרו את שיעור הבסיס: כל שיחנית מהסוג אידונה קטנה ובהירה בצפון-מערב אירופה היא שיחנית גמדית עד שהוכח אחרת.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). התחום גדול והמספרים יציבים עד עולים, עם התפשטות ברורה לצפון-מערב: בתוך חצי מאה האזור שסביב צפון הים הבלטי הפך מאזור שבו היא נדירה מאוד לאזור קינון סדיר. הדבר משפיע ישירות על נתוני הנדידה התועה בים הצפוני, אף שחלק ניכר מהעלייה נובע פשוט מכך שהצופים מכירים כיום את הציפור. אין איומים נראים לעין; אם בכלל, היא מרוויחה משטחי חקלאות מוזנחים ונטושים ומהתורמוס לאורך שולי כבישים ומסילות במזרח אירופה.

שם מדעי

Iduna caligata | (Lichtenstein, 1823)

Lichtenstein תיאר את המין ב־1823 בשם Sylvia caligata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Iduna הוגדר ב־1840 על ידי Keyserling & Blasius. Iduna נקשר בדרך כלל לאידון, האלה הנורדית ששמרה על תפוחי הנעורים הנצחיים; מחברי השם לא נתנו הסבר, והוצעו גם גזרונים אחרים. caligata בלטינית 'נעול מגפיים', מ-caliga 'מגף'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר אילק ליד אורנבורג.