סולה לבנת-בטןסוּלָה לְבֶנֶת-בֶּטֶן | Sula leucogaster

קול

שקטה בים. במושבה הנקבה משמיעה געגועים וקריאות צורמות וחורקות, בעוד הזכר מפיק שריקה גבוהה ושורקנית: waaah מול fweeee דק. ההבדל בין הזוויגים בולט כל כך שהקול לבדו מראה איזו ציפור יושבת על הקן.

זיהוי

קטנה ודקה יותר מהסולה הצפונית, 64 עד 85 ס"מ, עם כנפיים צרות יותר וזנב מחודד הנפרש לעתים קרובות כמניפה. הבוגרת חומה-שוקולד כהה אחידה בראש, בצוואר, בחלק העליון ובחזה העליון, וכל זה תחום בחדות מול החזה התחתון והבטן הלבנים. תחתית הכנף לבנה עם שוליים כהים רחבים לאורך השפה הקדמית והאחורית, דגם הנראה גם נגד האור. המקור בצבע קרן חיוור עד צהוב חיוור, צהוב יותר אצל הנקבה, עם עור פנים כחלחל אצל הזכר; הרגליים וכפות הרגליים צהובות חיוורות. הצעירות חומות עמומות כולן, הבטן לכל היותר בגוון בהיר מעט מהחזה, עם שדה בהיר לאורך מרכז תחתית הכנף. היא צוללת בזווית שטוחה בהרבה ומגובה נמוך בהרבה מהסולה הצפונית, לעתים קרובות ממש לאורך קו הגלים, ועפה נמוך מעל המים בהקשות כנף מהירות בין גלישות קצרות.

מינים דומים

הבלבול העיקרי הוא סולה צפונית צעירה. ציפור זו גדולה וכבדה יותר, אפורה-צפחה עד חומה-שחרחרה עם נקודות לבנות דקות על כל הגוף, ואין לה גבול חד בין החזה הכהה לבטן הלבנה: החלק התחתון מתבהר בהדרגה ובאופן לא אחיד. המקור שלה אפור כהה ולא בהיר, הראש ארוך וכבד יותר, והיא צוללת כמעט אנכית מגובה עשרות מטרים, בעוד הסולה לבנת-הבטן נכנסת למים נמוך ובזווית. בים סוף סולת המסכה, הלבנה בהרבה, עם שפה אחורית שחורה לכנף וזנב שחור, אינה מהווה בעיה, אך לצעירותיה צווארון אחורי לבן שאין לסולה לבנת-הבטן; סולה אדומת-רגל קטנה יותר, עם רגליים אדומות ובסיס מקור כחול. ליסעור כהה ממרחק אין המקור דמוי הפגיון ושדה הבטן הלבן.

בית גידול

ימי חוף חמים ומי מדף יבשתי, בדרך כלל בטווח ראייה מהיבשה. נחה ומקננת באיונים סלעיים, על צוקים ועל חופי אלמוג חשופים, ובדרך נוחתת בקלות על מצופים, משואות ותרנים של ספינות. דגה קרוב יותר לחוף מאשר הסולות האחרות, כולל בקו הגלים ומעל שוניות רדודות.

תפוצה ונדידה

מצויה באזורים הטרופיים של כל הימים החמים. בתחום מדריך זה ים סוף הוא המעוז: מהאיים שבפתח מפרץ סואץ דרומה היא מקננת לאורך החופים האפריקני והערבי, במספרים גדולים בהרבה לכיוון הדרום. במזרח האוקיינוס האטלנטי המושבות הקרובות ביותר נמצאות באיי כף ורדה, כאלף זוגות בראסו, בבואה ויסטה, בסנטיאגו, בבראווה ובאיוני רומבוס; משם מגיעות ציפורים מדי פעם לאיים הקנריים, למדירה ולאיים האזוריים, שבהם המין נשאר נודד תועה. צפונה יותר התצפיות מתרבות: מאז 2017 היו כמה באיים הבריטיים ולאורך חוף הים הצפוני.

• יציב
• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

לתצפית ודאית יש לנסוע לים סוף: שיט מחורגדה או ממרסה עלם אל איוני השונית מניב ציפורים כל השנה, ובסביבות הצהריים הן יושבות בצפיפות הרבה ביותר על משואות ומצופים. לניסיון באירופה ערכו תצפית ים באיים הקנריים – מפונטה דה לה ראסקה או מפונטה דה טנו בטנריף, או מסיפון המעבורת ללה גומרה – רצוי בין אוגוסט לנובמבר ובשעות הראשונות אחרי הזריחה, כשהים שקט והציפורים דגות קרוב לאורך החוף.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה עולמית גדולה ורחבת תפוצה. מבחינה אזורית התמונה פחות יציבה: במקרונזיה האוכלוסייה של איי כף ורדה קטנה בבירור משהייתה בתחילת המאה העשרים, ובים סוף נטילת ביצים וגוזלים, הפרעה מסירות טיולי יום ובניית תשתיות תיירות מכבידות על המושבות. חולדות וחתולים שהובאו לאיי הקינון ולכידת לוואי בחכות ארוכות הם הבעיות החוזרות האחרות.

שם מדעי

Sula leucogaster | (Boddaert, 1783)

Boddaert תיאר את המין ב־1783 בשם Pelecanus leucogaster; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Sula הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Sula נגזר מ-súla, המילה בנורדית העתיקה ובאיסלנדית לסולה הצפונית; השם עבר לסולות הטרופיות. leucogaster ביוונית, מ-leukos 'לבן' ו-gastēr 'בטן', על שם החלק התחתון הלבן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קאיין, גיאנה הצרפתית.