דוחל קנרידּוּחָל קָנָרִי | Saxicola dacotiae

קול

הקריאה משותפת לכל הקבוצה והיא המסגירה את הציפור ראשונה: chack-chack קשה ויבש כחלוקי אבן המוקשים זה בזה, וכמעט תמיד לפניו hweet דק ומתלונן. הציפור ממשיכה בה כל עוד עומדים בטריטוריה. השיר הוא ציוץ קצר, גבוה ומהיר של שנייה-שתיים, דק ושקט יותר משל הדוחל שחור-הגרון, ומעורבים בו צלילים חורקים ומרשרשים; הוא מושמע מראש שיח או במעוף שיר קצר ומרפרף. נשמע בעיקר מינואר עד מאי, מוקדם בבוקר לפני שהרוח מתגברת.

זיהוי

קטן ודק יותר מהדוחל שחור-הגרון, עם זנב קצר וראש גדול, וכמותו יושב תמיד בראש שיח, זקוף לגמרי ומניע את זנבו. לזכר ראש חום-כהה עד חום-שחרחר עם פס גבה רחב בלבן טהור הנמשך הרחק מאחורי העין — הסימן שעליו נשען הזיהוי. הגרון לבן, בכל צד של הצוואר כתם לבן, והחזה כתום-חולי חם, ההופך ללבן-עכור על הבטן. הגב חום עם פסים כהים, על הכנף כתם לבן קטן, והעכוז לבן-חולי ומפוספס. הזנב כהה עם שוליים בהירים צרים. הנקבה היא אותה ציפור בחום רך יותר: הראש חום ולא שחרחר, פס הגבה חולי ולא לבן, כתמי הצוואר חלשים והחזה כתום בהיר יותר. לצעירים שוליים חוליים ודגם קשקשים בכל הגוף, אך כבר יש להם פס גבה בהיר.

מינים דומים

בפוארטבנטורה עצמה הסיכון קטן, שכן זהו הדוחל המקנן היחיד באי. עם זאת, מספרים קטנים של דוחלים שחורי-גרון מגיעים לאיים הקנריים בחורף, ואז פס הגבה מכריע: לזכר הדוחל שחור-הגרון ראש וגרון שחורים כולם ללא פס גבה כלל, וחזה כתום-אדום עמוק יותר. בין הנקבות קשה יותר, אך הקנרית נשארת בהירה ודקה יותר, עם גרון לבן תחום בחדות רבה יותר ופס גבה בולט יותר. לדוחל חום-הגרון, החולף מעל האיים במספרים קטנים בספטמבר ובאוקטובר, גם כן פס גבה בהיר רחב, אך הוא דק וארוך-כנף יותר, מפוספס בהרבה על הגב, ובהמראה מראה כתמים לבנים משני צדי בסיס הזנב, שאין לדוחל הקנרי. במקומות אחרים באיים: הסלעית האירופית גדולה וארוכת-רגליים יותר, עומדת על הקרקע ולא בשיח, ומראה עכוז לבן רחב בתעופה.

בית גידול

בראנקוס יבשים ומדרונות אבניים עם צמחיית שיחים נמוכה ופתוחה: אאולגה, אטד, מלחית ודקלים מפוזרים, עם שלושים עד חמישים אחוזים של קרקע חשופה בין השיחים. השילוב הזה הוא העיקר — מחסה צפוף חסר תועלת עבורו כמו מישור חשוף לגמרי. הוא מעדיף את שפת הבראנקו או את קו קיר טרסה ישן, והקן נמצא על הקרקע מתחת לשיח או בסדק בקיר אבן יבשה. מגובה פני הים ועד הנקודות הגבוהות ביותר באי, אך הצפיפות הגבוהה ביותר בשטח המחורץ והמבותר של הצפון והמרכז.

תפוצה ונדידה

פוארטבנטורה בלבד, ומעט ציפורים באי הסמוך לובוס. הציפורים של איי צ'יניז'ו שמול לנסרוטה נעלמו מתחילת המאה ה-20 ולא נמצאו שם מאז. ליבת האוכלוסייה הנוכחית נמצאת בגוש בטנקוריה, סביב וגה דה ריו פלמס, בבראנקוס של מרכז האי וצפונו ובחצי האי חנדיה. המישורים השטוחים והמרועים בכבדות של הדרום והמזרח ורצועות החוף הבנויות ריקים ברובם. אינו עוזב את האי: אין נודדים תועים של מין זה.

• יציב

איך ומתי לחפש

בבוקר המוקדם בבראנקו דה לה טורה, בוגה דה ריו פלמס או לאורך הכביש דרך גוש בטנקוריה. היכנסו לבראנקו עם שיחי אאולגה מפוזרים, צאו מהרכב והקשיבו: הנקישות נשמעות לפני שנראה דבר. עמדו בשקט וסרקו את ראשי השיחים, שכן הציפור עולה מעצמה לבדוק מי נמצא שם. מינואר עד אפריל הזכרים שרים והטריטוריות קלות למציאה. הישארו על השבילים ודרכי העפר: הזוגות מקננים על הקרקע מתחת לשיח, והולך רגל החוצה את השיחים ישירות עלול להפריע לקנים או לדרוס אותם.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון), ובין הציפורים במדריך זה הוא אחד המינים בעלי מרווח הביטחון הקטן ביותר. כל אוכלוסיית העולם נמצאת באי אחד ומוערכת באלף שלוש מאות עד אלף שבע מאות ציפורים בוגרות, הפרוסות על פני כמה מאות טריטוריות שכמעט כולן בבראנקוס. הלחץ מגיע מכמה כיוונים בו-זמנית. בנייה לתיירות ולמגורים ופינוי שיחים גורעים בית גידול, בעיקר לאורך החוף ובחנדיה. עיזים המכרסמות את השיחים, ירידת מפלס מי התהום ובצורות ארוכות משאירות את הבראנקוס חשופים יותר ממה שהציפור יכולה לשאת. וחתולים משוטטים וחולדות שחורות לוקחים ביצים וגוזלים מקנים על הקרקע, דבר הניכר מיד באי עם אוכלוסייה בגודל כזה. חלק גדול מבית הגידול נמצא בשטחים מוגנים, האוכלוסייה נספרת ומנוטרת, והדברת חתולים וחולדות באזורי הליבה משפיעה. אך שורה אחת של שנים יבשות, או פרויקט בנייה אחד בבראנקו שיש בו טריטוריות, משפיעים מיד ובכבדות כשהאוכלוסייה קטנה כל כך.

שם מדעי

Saxicola dacotiae | (Meade-Waldo, 1889)

Meade-Waldo תיאר את המין ב־1889 בשם Pratincola dacotiae; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Saxicola הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Saxicola בלטינית, מ-saxum 'אבן, סלע' ו--cola 'שוכן', מ-colere 'לגור': 'שוכן סלעים', על שם הקרקע הפתוחה והאבנית שבה עופות אלה שוהים. dacotiae נקרא על שם אדם; הסיומת -ae מצביעה על שם של אישה, אך לא ניתן היה לקבוע כאן למי הכוונה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פוארטוונטורה.