דוחל שחור-גרוןדּוּחָל שָׁחוֹר-גָּרוֹן | Saxicola rubicola

קול

הקריאה מסבירה את השם האנגלי של הקבוצה כולה: chack או chack-chack קשה ויבש, כמו שתי אבנים המוקשות זו בזו, שלפניו כמעט תמיד hweet דק ונוגה — יחד hweet-chack-chack. הוא ממשיך בכך כל עוד עומדים בטריטוריה, וזה בדרך כלל הרמז הראשון לנוכחות הציפור. השיר הוא משפט קצר, מהיר ומעט צורם של שנייה או שתיים, קרוב לזה של הסתרי המצוי בקצב ובגוון, המושמע מראש שיח או בתעופת שיר קטנה ומרפרפת. נשמע מאמצע פברואר עד יולי, בעקביות הרבה ביותר במרץ ובאפריל.

זיהוי

קטן, עגול וגדול-ראש, עם זנב קצר וכנפיים קצרות, ותמיד זקוף. לזכר בקיץ ראש וגרון שחורים כולם ללא פס גבה כלל, ומאחוריהם חצי-צווארון לבן רחב בכל צד של הצוואר, שאינו נפגש מעל העורף. הגב העליון חום-שחרחר ומפוספס, על מכסות הכנף כתם לבן בולט, והחזה כתום-אדום, ההופך ללבן-עמום בבטן. השת חומצי-לבן עם פסים כהים — שטח בהיר מטושטש, לעולם לא לוח לבן נקי וגדול. הזנב כהה באחידות, ללא לבן. הנקבה היא אותה ציפור בגוני חום: הראש כהה אך לא שחור, עם גרון בהיר, הצווארון עמום יותר והחזה כתום חם. פרטים בסתיו וצעירים בעלי שוליים חומציים חמים בכל הגוף, והראש נראה חום; אז יש להסתמך על הזנב הכהה הלא מסומן ועל השת המפוספס.

מינים דומים

הכול סובב סביב הדוחל החום-גרון — ראו גם את עמוד המין שלו. בכל לבוש מראה הדוחל החום-גרון פס גבה שמנתי רחב הנמשך הרחק מאחורי העין, ההופך את הלחי הכהה למסכה; לדוחל השחור-גרון אין לעולם פס כזה, גם לא לנקבה. הבריחו את הציפור והסתכלו על הזנב: לדוחל החום-גרון כתם לבן בכל צד של בסיס הזנב, זנבו של הדוחל השחור-גרון כהה אחיד. הדוחל החום-גרון נראה גם דק יותר, ארוך-כנף וקצר-זנב יותר, ויושב על צמחים עשבוניים גבוהים לעתים קרובות יותר מאשר על שיחים. העונה והאתר מכריעים את רוב המקרים: בצפון-מערב אירופה דוחל באחו לח במאי הוא כנראה דוחל חום-גרון, ודוחל בבתה בחורף הוא תמיד דוחל שחור-גרון, משום שהדוחל החום-גרון נמצא אז באפריקה; בחצי האי האיברי לוח השנה מכריע באותה מידה, משום שהדוחל השחור-גרון נוכח שם כל השנה, בעוד שהדוחל החום-גרון רק עובר באפריל–מאי ומאוגוסט עד אוקטובר. הדוחל המזרחי משלים שלישייה בסתיו — בהיר יותר, עם שת שמנתי גדול ללא פסים, בטן וצדדים לבנים בהרבה ונוצות בית-שחי שחורות; גם לו עמוד משלו. אדום-החזה נשאר בתת-היער, אין לו כתם כנף לבן ויש לו רגליים ארוכות ודקות; הסלעית האירופית גדולה וארוכת-רגליים יותר ומראה שת לבן רחב עם T הפוך שחור בזנב.

בית גידול

שטח פתוח, נמוך ויבש עם שיחים לישיבה ושכבה עשבונית צפופה לקינון: בתה יבשה ורטובה עם הדס ביצות, רתמה ואברש, שיחי חולות ושקעים לחים בין דיונות, נטיעות ייעור צעירות ושטחי כריתה, שולי כבישים ומסילות מוזנחים, סוללות ים, שולי ביצות מלח ושולי שדות מוזנחים. הקן על הקרקע מתחת לגבשושית, תמיד במרחק מטרים ספורים מעמדת תצפית. במקומות שבהם שולי הדרכים מכוסחים נמוך מדי שנה הציפור נעלמת; במקומות שבהם הכיסוח מאוחר או נעשה במחזוריות היא חוזרת.

תפוצה ונדידה

מהאיים הבריטיים מזרחה עד הים השחור ואנטוליה ודרומה עד צפון-מערב אפריקה; ציפורים צפוניות עוברות לדרום-מערב אירופה ולמגרב, ודרומיות נשארות במקומן. באיים הבריטיים כ-65,000 זוגות, המרוכזים באזורי ההרים במערב ובדרום, בבתות החוף ויותר ויותר בבתות שפלה פנימיות ובנטיעות צעירות. בחצי האי האיברי הוא מפוזר כמעט בכל חצי האי ובאיים הבלאריים, נפוץ אך לעולם לא במספרים גדולים מאוד, מגובה פני הים ועד כמעט אלפיים מטרים, ובחורף מצטרפות אליו ציפורים ממרכז אירופה התופסות את השטחים החקלאיים הפתוחים ואת עמקי הנהרות.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בסוף מרץ או בתחילת אפריל, בבוקר שטוף שמש ללא רוח, לכו בבתה, בשקע לח בין דיונות או בפסיפס שדות עם משוכות, והסתכלו על ראשי השיחים ולאורך גדרות התיל. הזכר משתמש באותן עמדות ספורות במשך שעות, בנוצת קיץ מלאה, ולעתים קרובות מאפשר התקרבות עד עשרה מטרים. אם התקתוק נשמע אך דבר אינו נראה, עמדו ללא תנועה: הציפור תעלה מעצמה לבדוק מי נמצא בטריטוריה שלה. בחורף הסיכויים הטובים ביותר בצפון-מערב אירופה הם בדיונות הקדמיות ולאורך ביצות מלח, שם זוג יחיד יושב על אותו שיח כל העונה; בחצי האי האיברי זה קל עוד יותר, משום שהציפור תופסת כמעט כל שטח בור, גדת תעלה או מטע נטוש.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ובצפון-מערב אירופה הוא אחת הציפורים המעטות של שטחי הבתה והחולות שמספרן עולה. העלייה נובעת מממשק פחות אינטנסיבי של שולי דרכים, מהסרת עצים מתפשטים בבתות ובחולות, ומרצף חורפים מתונים — הציפור נודדת רק למרחק קצר או כלל לא, וחורף קשה גובה ממנה מיד חלק מאוכלוסייתה. הסיכונים המתמשכים קטנים אך ממשיים: כיסוח שולי דרכים נמוך בבת אחת באמצע עונת הקינון, ניקוי צמחייה מוזנחת לאורך שדות ותעלות, וכיסוי מלא של הבתה בצמחייה במקומות שבהם אין ממשק.

שם מדעי

Saxicola rubicola | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם [Motacilla] rubicola; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Saxicola הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Saxicola בלטינית, מ-saxum 'אבן, סלע' ו--cola 'שוכן', מ-colere 'לגור': 'שוכן סלעים', על שם הקרקע הפתוחה והאבנית שבה עופות אלה שוהים. rubicola בלטינית, מ-rubus 'פטל' ו-incola 'שוכן': 'שוכן בין שיחי הפטל'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סן-מריטים, נורמנדי.