כל המינים › ברווזאים › ברווזים, אווזים וברבורים › צולל ארוך-צוואר
צולל ארוך-צווארצוֹלֵל אָרוֹךְ-צַווָּאר | Aythya valisineria
Grote tafeleend | Canvasback | Porrón coacoxtle | Riesentafelente | Fuligule à dos blanc
הגדול מבין הברווזים הצוללים של צפון אמריקה, וזה שאפשר לזהות לפי הצורה בלבד. הראש והמקור מתחברים לטריז ארוך ומשופע אחד, והגוף בהיר כל כך שהציפור בולטת בלהקת צוללים חלודיים כגוש לבן. באירופה יש מספר קטן של תצפיות בלבד, שחלקן נוגעות לאותן ציפורים החוזרות שוב ושוב.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
שותק הרחק מאזורי הקינון. זכרים בחיזור משמיעים המיה חלולה ורכה עם סיום צווחני, ונקבות krrek נמוך; אף אחד מהם אינו נשמע למרחק. ציפור בצד זה של האוקיינוס האטלנטי לא תישמע כלל.
הקלטה: Paul Driver — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
גדול, ארוך-גוף וארוך-צוואר, גדול בבירור מצולל חלודי. הפרופיל מכריע: המצח יורד מהכיפה בקו משופע אחד ללא שבירה אל מקור ארוך ושחור כולו, עם רכס מקור קעור מעט, ללא מדרגה וללא פס. לזכר ראש ערמוני עמוק המכהה לשחרחר בכיפה הקדמית ובסנטר, קשתית אדומה, חזה וחלק אחורי שחורים, וגב וצדדים כמעט לבנים עם עיטור גלים אפור דק מאוד. הנקבה חוזרת על אותו פרופיל בחום ובאפור בהיר: ראש וצוואר חומים חמים, עין כהה, וגוף אפור-חום בהיר יותר מאשר אצל כל ברווז צולל אחר. בתעופה הצוואר הארוך והכנף העליונה הבהירה עם פס אפור הם הסימנים.
מינים דומים
הצולל החלודי הוא מין הבלבול הממשי היחיד, ופרופיל הראש מכריע מיד. לצולל החלודי מצח תלול וקעור שפסגתו מעל העין, עם מקור קצר יותר המחובר בזווית ברורה; אצל הצולל ארוך-הצוואר המצח הארוך והמשופע ממשיך אל המקור ללא שבירה. מעבר לכך, מקור הצולל החלודי שחור עם פס אפור רחב, ואילו מקור הצולל ארוך-הצוואר שחור כולו, וגב הצולל החלודי אפור בבירור, כשגב הצולל ארוך-הצוואר כמעט לבן. אצל הנקבות נדרשת אותה גישה: הצבע עוזר מעט, הפרופיל עוזר. יש להיזהר מכלאיים של צולל חלודי × צולל ארוך-צוואר, המופיעים באוספים ומראים צורת ראש ביניים עם מקור אפור בחלקו.
בית גידול
באירופה על מים פתוחים גדולים ועמוקים: מאגרים, אגמים גדולים ושטחי עשב מוצפים, תמיד בין צוללים חלודיים וצוללים מצויצים. בצפון אמריקה הוא מקנן בצמחייה מזדקרת צפופה בביצות ערבה וחורף בשפכי נהרות ובמפרצים, וצולל אחר קני שורש של צמחי מים.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקנן בערבות וברחבי צפון-מערב צפון אמריקה וחורף ממפרץ צ׳ספיק ומקליפורניה דרומה עד דרום צפון אמריקה. באירופה הוא מהברווזים הנדירים ביותר: כתריסר תצפיות באיים הבריטיים מאז 1996, מקנט ונורפוק ועד קורנוול ואורקני, כולל זכר שחזר חורף אחר חורף לאותו מאגר באסקס; תצפיות רבות נוגעות לפרטים חוזרים כאלה, ולכן מספר הציפורים קטן ממספר הדיווחים. בחוף דרום הים הצפוני הוא נדיר מאוד, עם תצפית מאושרת אחת. טענות מוקדמות יותר נפלו כשאחת הציפורים התבררה כבעלת כנף גזוזה, והכנף הגזוזה מסכמת את הבעיה, כי גם מין זה מוחזק באוספים.
איך ומתי לחפש
מנובמבר עד מרץ יש לסרוק מאגרים המחזיקים מאות צוללים חלודיים, ולסרוק לפי צורה ולא לפי צבע: ראש ארוך הנישא נמוך עם מצח משופע ניכר ממרחק שלוש מאות מטרים גם אצל ציפור ישנה. אור נגדי מבטל את ערך הגוף הבהיר, ולכן יש לסמוך על הפרופיל. משום שציפורים חוזרות, כדאי לבדוק אתר עם תצפית קודמת חורף אחר חורף.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך עם היסטוריה של שפלים חדים: האוכלוסייה בצפון אמריקה ירדה מאוד בתחילת שנות ה-80 בשל בצורת בערבות וקריסת הצמחייה הטבולה במפרץ צ׳ספיק. האוכלוסייה התאוששה מאז, בעזרת הגבלות על ציד. הלחצים המתמשכים הם התייבשות ביצות הערבה ואיכות המים במפרצי החריפה. באירופה הוא נודד תועה בלבד ואין לו מעמד שימור.
שם מדעי
Aythya valisineria | (Wilson, 1814)
Wilson תיאר את המין ב־1814 בשם Anas valisineria; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Aythya הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Aythya מהיוונית aithuia, עוף ים צולל לא מזוהה שמוזכר אצל אריסטו והסיכיוס. valisineria מתייחס לצמח המים Vallisneria americana, מזונו העיקרי של ברווז זה מחוץ לעונת הקינון; סוג הצמח נקרא על שם חוקר הטבע האיטלקי אנטוניו ואליסנרי (1661–1730). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מזרח ארצות הברית.